ד"ר ססר

שלום רב ד"ר ססר! לפני כמעט כשלוש שנים, לקיתי בהתקף פסיכוטי, לראשונה בחיי בגיל 24,מאז השתנו חיי ללא היכר, לאחר האשפוז, התברר לי שאובחנתי כסובלת מהפרעה סכיזו אפקטיבית, מיותר להכביר במילים, ולתאר עד כמה השנה הראשונה אחרי האשפוז, הייתה קשה מנשוא, תחושות קשות, של ניתוק, בהייה, אפטיות, קהות רגשית נהיו הוויתי, ואני, אני נלחמתי בשיניים בהפרעה, ממאנת להשלים עם רוע הגזירה,וכך סיימתי לימודים אקדמיים, בהצטיינות, הרגשתישעצם העובדה שלקיתי בנפש, מצריכה ממני להוכיח את עצמי בכל רבדי החיים, ואכן הצלחתי. כאן המקום לציין, כי בשנה הראשונה טופלתי ע"י רספירידל ודפלפט, יצויין כי בשנה זו, תופעות הלוואי היו קשות מנשוא, אך המחשבה הייתה נקייה, לאחר שנה מיום האשפוז, התחלתי טיפול ע"י פסיכיאטר באופן פרטי, שם, אחרי 4 חודשי טיפול, הוחלט להחליף לי את הטיפול התרופתי בגאודון 80 מ"ג פעמיים ביום, יודגש כי אני כמטופלת לא תמיד הקפדתי ליטול את התרופות במינון המלא, אך יחד עם זאת, לסירוגין המחשבות חזרו, והרגשתי הייתה כי הטיפול התרופתי בי אינו ממצה, ובתוכי חשבתי, כי אם נגזר עליי ליטול תרופות, אז לפחות שיהיה זה הטוב ביותר, אך לשווא.לא אחת, ציין הרופא המטפל בפניי, שבכל שנות היותו רופא לא ראה מטופלת כמוני שמצליחה לעשות מה שאני עושה, אני בתגובה עניתי כי זה לא מעודד אותי, שהרי כמיהתי המקוננת בלבי, היא לחיות את חיי ללא תרופות, ולהיות בריאה, בפגישה האחרונה עם הרופא, תקוותי נגוזה, כאשר שאלתי אותו עד מתי אצטרך ליטול את הטיפול התרופתי, והוא ענה כדלקמן: "לאור השנה האחרונה בה ראיתי כי כאשר הפסקת, חלה החמרה, תצטרכי ליטול את התרופות למשך כל חייך..".. ואני שואלת האומנם? האין תקווה שאוכל לשוב ולהיות בכל רמ"ח איבריי כאחד האדם? האם ניתן לומר את שאמר הרופא באופן גורף? שאלות אלו ועוד, אני מפנה אלייך, ד"ר ססר, כולי תקווה,לקבל ממך תשובה אמיתית וכנה, ואם אפשר גם מפיחה תקווה... המון המון תודה, על הסבלנות בקריאת הודעתיומתן תשובה.. אורלי

שלום אורלי, גם אני כמוך חליתי בהתקף פסיכוטי לראשונה בחיי בגיל 20. לאחר שנה אובחנתי כחולה בסכיזואפקטיביות. לראשונה חליתי בצבא בדיכאון וחרדות לאחר פחד מנשק. הדיכאון כנראה התפתח לסכיזואפקטיביות. גם אני לומדת באוניברסיטה ומקווה מאוד, זהו חלומי הגדול ביותר לסיים את האוניברסיטה ולקבל תואר. טופלתי לראשונה ברספרידל ולאחר מכן בגאודון ואז סוליאן ועכשיו אינווגה. גם אני כמוך, מנסה להוכיח את עצמי בכל תחום בחיי. להוכיח שאלת ושאני יכולה ושאנשים לא ידברו עלי מאחורי הגב דברים רעים, אלא רק דברים טובים. אך לאחרונה חלה החמרה במצבי, למרות שהייתי לוקחת סוליאן באופן קבוע אך כל הזמן הייתי מפחיתה את המינון עד שהגעתי למינון של 200 מ"ג ביום ואז חל התקף נוסף דיכאון והתקף פסיכוטי. כרגע הפסדתי סמסטר שלם של לימודים ואין לי מושג איך להשלים אותו ועוד מעט מתקרבות הבחינות. לצערי הרב, כפי ששמעתי וקראתי בפורום נאלץ לקחת את התרופות למשך כל החיים, אלא אם כן יפתחו תרופות מרפאות ולא רק מטפלות. אשמח מאוד לקבל את תגובתך ואת תגובת ד"ר ססר לגבי המקרה שלי. האימייל שלי: [email protected] אשמח מאוד לקבל את המייל שלך ולהישאר איתך בקשר כי את נשמעת לי בחורה חכמה ואינטליגנטית עם ראש על הכתפיים והייתי שמחה לקבל ממך השראה לגבי לימודים ועבודה.

שלום. שניכן מעלות שאלות דומות - לגבי אפשרויות ההחלמה מהפרעה סכיזואפקטיבית, לגבי האפשרות להפסיק טיפול תרופתי ולחילופין איך להתמודד עם הסטיגמה שבמחלה. אז אתחיל מהסוף - לעיתים, מרוב רצון להתנער מה"סטיגמה" שוכחים את העיקר - שתחת טיפול ומעקב מסודרים אפשר לנהל חיים מלאים כולל לימודים, תעסוקה, חיי חברה, חיי משפחה ועוד - ומה זה אם לא להיות "כאחד האדם" כלשונך? אז נכון שהפרעות מהתחום הסכיזואפקטיבי והסכיזורפני הן בד"כ הפרעות כרוניות הדורשות טיפול תרופתי ממושך - אבל כך גם מחלות כגון יתר לחץ דם, סכרת, אסטמה ועוד - ובמקרים אלה בד"כ אין את ה"סטיגמה" שמפריעה לאנשים לקבל טיפול לאורך שנים רבות. הפרעת נפש אינה שונה, בסופו של דבר גם מדובר בהפרעה עם מרכיבים ביולוגים ברי טיפול. אז כפי שנכתב פעמים רבות בפורום - אין כל בושה בלהיות מטופל. אנשים המתמודדים עם בעיות נפשיות הם אנשים ככל האדם עם יכולת לתרום לחברה, ליצור קשרים, להקים משפחה וכד'. כשיש בני משפחה שלא מבינים - ניתן להפנותם לקבוצות התמודדות של משפחות (כגון מל"ם) שם יקבלו הסברים מקיפים. לגבי הפסקת טיפול - הרי מרבית הממתודדים שמפסיקים טיפול סובלים בסופו של דבר מהתקפים חוזרים שפוגעים ברצף החיים וביכולת לחזור לפעילות רגילה. יתרה מכך - כל התקף נוסף יכול לגרום להחמרה בסימנים השליליים לאורך זמן. אז אם יש טיפול יעיל שמונע את ההתקפים - אין רע בכך שצריך ליטול אותו שנים רבות, במיוחד במקרה של שניכן - שאתן הוכחתן שאפשר לתפקד ברמה גבוהה מאד במקביל לטיפול התרופתי - יותר מרוב האנשים "הנורמלים". בברכה, ד"ר אהוד ססר