דוקטור בבקשה תעזור לי דחוף

שלום רב, אני כל הזמן נמצאת בדאגות איזה עבודה אני אעבוד או אם אני אצליח בלימודים או בכלל בחיים. אני מרגישה מין אבן כזאת על הלב. יש לציין כי אני בחורה מאוד עדינה ורגישה שכל דבר קטן מערער אותי ואני חסרת ביטחון. לכן אני מפחדת שאם אני אעבוד בעבודה מהשוק ירמסו אותי כי ידרשו ממני לעבוד מהר ואני מפחדת שאני לא אוכל. אני כרגע לא עובדת ולא לומדת. למדתי שנה שעברה ועברתי את כל המבחנים אך לצערי השנה נכנסתי לדיכאון ומצב פסיכוטי והפסדתי מלא חומר לימודי. אני מפחדת שלא אוכל להשלים אותו בעצמי, לנסות ללמוד הכל בעצמי- זה יכול להוסיף לי לחץ ולהגביר את הדיכאון? אין לי תחביבים ואני כל הזמן בבית ולא מוצאת לי מה לעשות. הפסיכיאטר שלי המליץ על עובדת סוציאלית אך אני מפחדת שהיא תציע לי עבודה עם אנשים לא בריאים. ואז כשישאלו אותי במה אני עובדת אני אגיד בעבודה הזו שהעובדת סוציאלית הציע ואני אתבייש ממנה. אני מפחדת גם בלימודים שיהיה רשום לי בטופס המחלה במה אני חולה. אני ממש מתביישת מהמחלה ומפחדת שאנשים ידברו עלי ברחוב ויגידו הנה באה אליה עובדת סוציאלית. אני חושבת שהחיים הם מאוד קשים וכל דבר קטן מערער אותי. איך אפשר לחיות ככה? מה עלי לעשות יש קורסים להעלאת ביטחון עצמי ולהיות אופטימים? אני מסתכלת על הכל בעיניים שחורות. וכשהלכתי לקורסים במקום לשמוע מה המרצה אומר חשבתי על המחלה שלי ולמה חליתי. סליחה על אורך ההודעה. אך אני נואשת לעזרה. תודה מראש, יעל.

שלום יעל. מתמודדים עם סכיזופרניה הם אנשים ככל האדם ומגיע להם חיים מלאים עם חיי חברה, חיי משפחה, עבודה, תחביבים וכד'. מכיוון שלעתים יש קשיים בתחומים תפקודיים וקוגניטיבים (מה שקרוי "סימנים שליליים") מומלץ להיעזר בגורמים המקצועיים לצורך מימוש התכניות האמורות. לכן ההמלצה להיעזר בעובדת סוציאלית היא מאד נכונה - הרי דרך ועדת סל שיקום ניתן לעזור לך בתחומים של לימודים, תעסוקה, חברה וכד'. כפי שכתבתי באחד הדיונים הקודמים יש אפשרויות תעסוקה רבות, ולא כולם הם עם מתמודדים אחרים (לא שזו אמורה להיות בעיה). על הכל יש סודיות רפואית. אף אחד לא צריך לדעת שאת מטופלת אצל גורמי בריאות הנפש. אף אחד גם לא צריך לדעת עם מי את עובדת. האופציה להישאר בבית ולא לעשות כלום היא כמובן הפחות טובה - וחוסר התפקוד בפני עצמו יכול להוביל גם למצבים של הישנות המחלה (דכאון ו/או התקפיםפ פסיכוטים). לכן בכל מקרה מומלץ לפנות לעובדת בסוציאלית ולהתחיל בתהליך שיקומי. אולי גם תופתעי לטובה? בברכה, ד"ר אהוד ססר