מה ניתן לעשות???

אחותי בת 53.חולת סכיזופרניה מזה שנים רבות. כעת חיה לבד בדירתה כי התגרשה לפני חצי שנה וילדיה כבר גדולים ומחוץ לבית. בשנים האחרונות איננה מוכנה ללכת לרופא, לקחת תרופות ולהיעזר בכל!!! הצעה לעזרה שהוצעה לה. איננה מוכנה להקשיב כלל לאף! אדם. מצבה הדרדר מאי לקחת התרופות וכיום הוא נ-ו-ר-א. מאמינה באלוהים שימצא פתרון ורק הוא. כל היום רק "טוחנת" במוח וחושבת וחושבת ומגיעה למסקנות הזויות!וכשאנחנו מעירים לה/מציעים הצעות עזרה הגיוניות ...טורקת הטלפון/ אל תתערבו וכיו"ב. לדעתה איננה חולה כלל ולכן איננה לוקחת תרופות. כולנו החולים והיא הבריאה ולעולם לא נבין את העומקים הנפשיים אליהם היא הגיעה במסקנתה שיש אלוהים...,אנו לא דתיים אך מכירים אנשים דתיים. אין לנו בעיה עם אמונה אבל דרך אמונתה- שונה והזויה. נאמר לי שאין דרך לאשפזה בכפייה כי איננה מסוכנת לאחרים ומעולם לא הייתה וזה נכון! אבל!!!בזמן האחרון אני נתקלת בטינה ובכעס כלפינו וביטוי מילולי תוקפני(על הצעות לעזרה ואי יכולתנו הכלכלית לתת לה יותר כספים) שאלתי היא: האם עקשנות זו נובעת מהמחלה או שהיא תכונת האופי שלה? בנוסף אני שואלת- האם היא עשוייה להגיע למצב עד כדי פגיעה פיזית ממשית בנו היות והיא מאשימה אותנו(את בני המשפחה) במצבה הרפואי, במצבה הכספי, בכשלון נישואיה ובהכל בעצם... תודה רבה על התשובה. בברכה, תמי

ראשית לא לקחת ללב, אתם לא אשמים בכלום ולא גרמתם לה לחלות. ההאשמות והחשיבה השגויה נובעים מן המחלה!!!. גם הכעס והביטויים התוקפניים. אין צורך לקחת את זה אישית וגם לא יעזור להתעמת איתה בגלל זה. יש צורך למצוא דרך להביא אותה לפסיכיאטר לבדיקה וטיפול. יתכן שאם ישוחח איתה מישהו אובייקטיבי שלא מעורב במקרה, תשתכנע לראות רופא ולקבל טיפול. אני יודע שלא קל לעשות את זה ואין ביטחון שהיא תשתף פעולה, אבל לנסות צריך, בלי להתיאש.

תודה נתן על התשובה.התייאשנו....כי כל מה שציינת נוסה כולל בחירה עצמאית שלה של אנשים ניטראלים ו"ניפנופם" עוד באותו יום. חשבתי אולי יש דרך אחרת, נוספת.

היי רעות. הייתי ממליץ על הדרכה פרטנית וליווי אישי למשפחה ולמטופלת עד להבאתה למגרת שיקומית תומכת.