שמתי לב

שיש כאן המון סכיזופרנים ואני אם לילדה סכיזופרנית ואני לא יודעת כלום על המחלה. לפעמים אני מסתכלת עליה כמו אלוגרמהכי רופא אחד כתב פעם שחולה סכיזופרניה זה אדם מת חיוזה מאוד כואב לי לחשוב שבעצם הבת שלי מתה אבל הגוף שלה כאן האם אתם מאושרים מידי פעם האם אתם חשים? מרגישים? או רק סובלים. סילחו לי על הבורות אבל ביגלל הבורות הזו אני מפחדת מהבת שלי והיא רק בת 13!!!!! אני בוכה המון האם יש סיבה לכול הצער שאני חשה או שזה לא כזה נורא ? אני לפעמים חושבת שלבת שלי היה יותר טוב אם המחלה היתה סופנית ולא תמשיך לחיות כך עד סוף ימי חייה האם אני צודקת באיזו שהוא אופן? המון שאלות יש לי אליכם יקרים שלי. ושוב סליחה אם גרמתי אולי לצער ...

שלום אימא, לדעתי את צריכה גם קבוצת תמיכה. יש מרכזי מידע למשפחות כמו "שלנו", בתא, או "מילם" בכל מיני מקומות בארץ. לשמחתי, ואני מדברת בשם עצמי, המחלה לא פגעה לי ברגשות. עדי

אך זה לא נותן לי את המענה מה אתם מרגישים והאם אתם "חיים" חיים רגילים ואוהבים את החיים ואין לכם בעיות משמעותיות ומה עובר לכם בראש מרגע לרגע אני פשוט לא יודעת כלום וזה שובר לי את הלב כי בעצם אני לא מכירה את המחלה!!!

גם אחותי הגדולה חולה במחלה ואכן יש תקווה היא בת 40 ואני בת 27 היא חולה מגיל 18 המסקנה הכי חשובה שהגעתי אליה במהלך השנים זה שההורים צריכים ללמוד לקבל את מה שקיבלו ולהיות שם בטוב וברע ומותר להתפרק קצת כשקשה, חשוב להיות מאוחדים במשפחה לשתף את כולם ולתמוך אחד בשני , לא לפחד זה מה שאלוהים נתן ולומדים להתמודד. כנראה שההתחלה קשה אבל בוודאי שתחזור השמחה לחיים כמו כל דבר בחיים יש תקופות קשות ויש קלות ושמחות. עוד משהו חשוב שלמדתי זה שהילדה צריכה להיות מודעת לבעיה שלה ולקבל עזרה מקצועית להסביר לה שהיא לא משוגעת ושהרבה חולים בזה ושאם מקבלים עזרה אז יהיה לה קל יותר בחיים והם יהיו נורמלים אסור להתכחש למחלה ובטח לא להתבייש בה זו מוגבלות וצריך ללמוד לקבל אותה כמו שאדם נכה לא מתבייש... חשוב שיהיה לה הרבה אמון בבני משפחתה כך יהיה לכם קל יותר לעזור לה לקבל טיפול מקצועי ובאמת כדאי לטפל ע"י הטובים ביותר ולא כל "חפר" ! צריך המלצות זה נפש והיא עדינה... זה לא מדע מדוייק. אחותי במצב לא פשוט לפעמים אבל בזכות הוריי ואחיי היא שורדת למרות שלפעמים נראה שכבר אין כוח. ולמרות שאני לא דתיה אני מאמינה שאלוהים לא היה נותן לכם ילדה כזאת אם לא היה לכם את הכח להתמודד איתה . ובכלל לדעתי פשוט מאוד עוזר להאמין ולהתפלל במיוחד בזמנים קשים. תנסו גם מפגשי קבוצת תמיכה למשפחה כולה זה יתן לכם כלים להתמודד ואיך להתנהג וזה נותן גם מענה לתחושות אשמה אם יש. יש שרותים שניתנים בקופ"ח ולא באופן פרטי ויקר. כמובן שאת העצות שלי צריך לשקול עם איש מקצוע כי היא די צעירה שזה קצת שונה מאחותי... תזכרי שלכל אחד יש חבילה כבדה מנשוא אך תהיי בטוחה שאם תהיה לך (בכאילו)הזדמנות להחליף חבילה עם מישהו אחר ולו ליום אחד את מייד תרצי לחזור לחבילה שלך! תזכרי להתסכל על חצי הכוס המלאה בחייך . כשהיא תהיה מאוזנת הכל יהיה בסדר אנשים חיים עם זה. מהנסיון שלי גם המחלה תהיה חלק משגרת חייכם והכל יהיה בסדר תשתדלי להיות סבלנית... אני כל כך מבינה ללבך ואני מאחלת לכם חיים טובים ומאושרים , התמודדות קלה ובריאות לכל עם ישראל!!! תהיו חזקים :)

קראתי את מה שכתבתי לך ואני רק רוצה להוסיף שאולי הפחדתי אותך עם התיאורים שזה נראה כאילו קשה מדי אז סתם כדי שיהיה לך אומדן השוואה אחותי חולה לא רק בסכיזופרניה אלא גם בפרנויה ומניה דיפרסיה אז אני בטוחה שבתך במצב קל הרבה יותר אז לא להבהל . אני הכי קטנה בבית ואני עדיין אוהבת את אחותי ודואגת לה. שהייתי קטנה כעסתי על זה שהיא חולה וכשגדלתי מספיק הוריי תמכו גם בי והסבירו לי ולקחו אותי לקבוצת התמיכה שלימדה אותנו לא לכעוס עליה ובמקום זאת לפתוח את הלב ולנסות לעזור לה ואני שמחה שכך. אם לא היתה הקבוצת תמיכה אני בטח הייתי כועסת עליה עד היום ושקראתי על זה שבתך כועסת שמציקים לחתול זה בגלל בהיא מרחמת עליו וזה רק מראה לך שהיא טובת לב פשוט מביעה את זה בדרך שלה, אז מה... אני אישית מכירה כמה אנשים חולים והם כולם טובי לב פשוט כשהם לא מאוזנים וההתקף מתפרץ אז זה לא אותו אדם באותם רגעים . זה ממש כאילו מאפיין אותם שהם טובי לב ואוהבי חיות ואת זה רואים כשהם חוזרים לעצמם ושהם מאוזנים תרופתית ולכן חשיבות הטיפול . כמה שתדעי יותר יהיה לך יותר קל להתמודד וכך לא תפחדי. תקראי באיטרנט ותלכי לקבוצת התמיכה ויהיה בסדר. אם יש עוד שאלות או סתם תרצי תמיכה תשאירי את המייל שלך, אכתוב לך באופן פרטי אם תרצי , פשוט אני לא יכולה לתת כאן יותר מדי פרטים כי גם אחותי מסתכלת בפורום הזה מדי פעם ובכל זאת היא סובלת גם מפארנויה.... בריאות לכולם!!!