הטרדה

אחי, כמעט בן 40, סכיזופרן הנצא בטיפול מתנכל לי בשיטתיות מילדות. דברים קטנים, בלי עדויות אבל עקבי, נמשך עשרות שנים משתכלל ולובש צורות חדשות כל הזמן. יש הפוגות לעיתים בהן אנחנו יכולים להסתדר מצויין אבל זה לנצח ברקע, אף פעם לא לגמרי נעלם. אקטים כל כך נלעגים שמבייש להסביר. זה יכול להיות לנתק אותי מהאינטרנט כדי שלא אוכל לעבוד בביתץ הוריי או בדיחה כאילו תמימה אבל שחוזרת על עצמה עשרות פעמים: הבגדים מתפוצצים עלייך, או הערה כאילו מודאגת "את לא עושה כלום בחיים" שחוזרת בכל הזדמנות. דוגמאות בלי סוף ואכביר אם צריך. לא בוחל בניצול כל ידע או חולשה שלי, גם כשהיא קשורה לדאגה להורים או לא עצמו. תקופה ארוכה התנכל לנגד עיני לאיזו משפחה שיש איתה סכסוך: צילם אותם נגד רצונם, תלש מסמכים שתלו על לוח המודעות ואיים שאם אספר אצער את הוריי החולים. במקביל נהג לצחוק לפני אנשים עד כמה "לחוצה וחרדתית" נהייתי. לבסוף דיווחתי להוריי והעניין טופל אבל ההתנכלויות לי לא נפתרו ואין דרך "להוכיח" אותן. העליתי את זה בלי סוף בעבר ולא נפתר. הכל עטוף במסווה של דאגה מוצג כאילו הכל בראש לי, מתמם, מכחיש, לשכנע את הוריי שאני זקוקה בעצמי לעזרה פסיכיאטרית. כמובן שהאשמותיי נגדו מחזקות את טענותיו. זה כמו מעין תסמונת מינכהאוזן שמאפשרת לו להצטייר כקדוש מעונה שדואג לי ומואשם בכפיות טובה על לא עוול בכפו. למרות ההכחשות אין כל ספק שהוא מודע מאוד מאוד למעשיו, ואף מפיק מהם שעשוע, כמעט אופוריה, יכול להגיע למצב שאני בוכה והוא צוחק. הוא מתענג על ההקנטות האלה ולא מרפה. מקפיד שלא יהיו סימנים, לא עושה את רוב הדברים בנוכחות אנשים. גם מי שיודע לא מעוניין להתעמת איתו כי בכל אספקט אחר כמעט הוא כל כך נדיב וטוב שעוזר ועושה כל כך הרבה בשביל כולם. מצד שני כן יש לו רקע "מוכח" בהטרדה וכבר הוגשו נגדו בעבר תלונות. דייר ששכר אצל הוריי חדר עזב בגלל הטרדותיו. אבל שם היה מדובר באנשים שפגעו במשפחתי אז זה נתפש כ"הקרבה עצמית". כאן אין עדויות ואין סימנים ואין מי שמאמין שאדם כה מרשים ורהוט וטוב בכל מובן אחר עושה דברים כאלה. כל התנגדות רק מחמירה ויוצרת עימותים במשפחה, התעלמות מתדרדרת ומקצינה את המצב יותר ויותר עד לפיצוץ הבלתי נמנע שכמובן מצער את כולם ויוצר הרבה אנטגוניזם כלפיי. הוא נמצא בטיפול אבל מאחר והוא מכחיש את כל הנ"ל ואין כל עדויות הנושא הזה לא מקבל טיפול. מה לעשות?

את חייה עם ההורים...כי אם כן תבקשי מההורים שלך שיוציאו אותו מהבית לדיור מוגן או משהו שמה הוא בטוח ילמד איך להתנהג כי עם ההתנהגות הזאת זה פשוט לא יכול להימשך, נקודה. זה נורא מתסכל ההתנכלות הזאת, את חייבת לעשות משהו כי לצערי זה רק ילך ויחמיר אלא אם כן הוא יטופל ויתמיד בטיפול ויקח את הכדורים בזמן מה שאני מאמין שהוא לא עושה...בקיצור תעשי איזשהי פעולה כמו לערב גומרים חיצוניים כמו עובדים סוציאלים פסיכיאטר מחוזי וכו'...בהצלחה!!

שלום. את מתארת מצב של חיכוכים מתמשכים עם אחיך. מומלץ במקרים אלה לפנות ליעוץ פסיכולוגי, עדיף משפחתי. יש להדגיש שבד"כ לא רצוי להסתכל על אדם בפריזמה של "חולה", הרי מדובר קודם כל באדם שהוא עולם ומלואו ולא ב"אבחנה". הרי בני משפחה ש"מציקים" יש גם אצל מי שמוגדרים "נורמלים". בנוסף ניתן להיעזר במסגרות שונות הנותנות תמיכה למתמודדים ומשפחותיהם כגון (בין השאר): מל"מ (מתמודדים למען מתמודדים) http://www.malam.org.il/, ממ"ן (מרכז למידע ושיתוף לקהילת משפחות מתמודדי נפש) http://www.maman.org.il, בית אקשטיין http://www.b-e.org.il/htmls/home.aspx, עמותת אנוש http://www.enosh.org.il/ ועוד. בברכה, ד"ר אהוד ססר