דיכאון

זה החל במצב רוח רע בערך לפני יומיים.אין לי מושג אם זה קשור לעובדה שאני אמורה לקבל.אני יודעת שכן, אבל אפילו לא זוכרת מתי.פתאם נחתה עליי עייפות.יום רביעי היה נפלא הייתי בפארק הקופים, עם הילד והבעל וזוג חברים.אמנם אני זאת שרצתי אחרי הילד,בזמן שבעלי שמע מהמדריכים הסבר על הקופים.אבל סך הכל היה נחמד. יום רביעי בערב נחתה עליי פתאם עייפות ואני אף פעם לא ישנה באמצע היום.נרדמתי לשלוש שעות,למרות שחשתי שכאילו ישנתי שעה וחצי,איך שקמתי רציתי לחזור לישון והשעה הייתה תשע בערב.מאז אני קמה בבוקר וכל כך רוצה לישון.ומשהו עם הקיבה לא כל כך בסדר.אבל זה לא קשור.התינוק משגע אותי,והיום יום שבת.אנחנו אמורים לחגוג היום יומולדת הוא בן שנה.הכל היה בסדר.אמא שלי באה לעזור כי אני על הפנים.אני כותבת לכם עכשיו עוד שעתיים כולם באים.ואני כל כך אוהבת שאנשים באים.אין לי מושג למה זה קרה? אמא שלי ישר הסתכלה וקבעה את בדיכאון.שאלתי אותה איך את יודעת? היא קבעה אני רואה.נשמה נפלאה.ישר הסכימה לבוא, ואפילו היציעה.אין לי אנרגיה.מרוקנת.מרוקנת.לפעמים אני רוצה לתת את הילד לגן.כי אין לי כוח להתמודד עם הדרישות שלו.אבל אין לי שום מקצוע,כלום.מה שנשאר לי זה לעבוד בכל עבודה.לזה אני צריכה למהר? הילד בן שנה רק.רציתי שיישאר איתי עד גיל שנה וחצי.אבל הוא משגע אותי.להתסדר איתו זה בסדר.אבל הדיכאון שנפל עליי.סתם ללא סיבה.אין לי מושג מה קורה? אני כל כך רוצה קצת שקט.כל כך רוצה.אני עייפה כל כך.אתם יודעים,בתוכי אני בן אדם כל כך מאושר,ושבע רצון .כל כך אוהבת אנשים,כל כך רוצה לעזור ומצטערת שאני לא מתאימה להוראה בבתי ספר. כל כך הרבה תסביכים.אני אפילו מוסיקה לא יכולה לשמוע כשהתינוק בבית.הוא פשוט בה לווליום ומסובב אותו לעצמה הכי גבוהה.אומרים לו לא.אבל הוא לא מבין למה.הוא קטן מידי.זה כל היום לרוץ אחריו.אם אני לא אפסיק לכתוב אני יכולה להמשיך עוד ועוד.אני כל כך מותשת.אבל כל הקטע שלא הייתי בכלל.יש לי המון אנרגיה עם התינוק.אז מה לעזאזל קורה לי עכשיו ביומיים שלושה אחרונים?בא לי פשוט להסתכל על הקירות.זה נפלא.לא לחשוב.כל כך מרגיע,ולא להזיז את העיניים.ככה כל היום.זה אחלה תרפיה.נשמע מוזר לא?אבל זה כיף,במקום להתרוצץ כל הזמן.גם כשהתינוק לא פה עכשיו אלא עם סבתא.אין לי כוח לכלום.

מזל טוב ליום הולדת שנה של התינוק שלך!!!!!!!!!!!! יכול להיות שזה מצב הורמונלי, התסמונת הידועה של טרום מחזור. ימים מעייפים ותחושת חולשה שמשתלטת עליך, כמו כן הרצון לצאת מארבעת הקירות שלך, מהעיסוק המתמיד עם הפיצפון. חשבת על מלוי מקום בבית ספר? אולי על אפשרויות אחרות? יש עבודות הדרכה שאין בהן צורך בתארים אלא בגישה ויכולת לתקשר עם ילדים. אולי תחשבי לרשום את הילדון לפעוטון החל מספטמבר הקרוב? הוא יהיה בן שנה וארבעה חדשים, אולי זה הזמן שלך לחפש תעסוקה? תחזיקי מעמד ותרגישי טוב:-)

שרונה המקסימה לכולנו יש ימים פחות טובים ויותר טובים והבעיה לפעמים אצלנו היא שאנו נוטים לשייך כל דבר כסימפטום נפשי. דיכאון בדרך כלל מאובחן כאשר הסימפטומים נמשכים באופן רצוף למעלה משבועיים ( ואני שמה דגש על הרציפות) כך שיתכן ודיכאון הוא לא הסיפור אצלך כרגע. אין ספק שהמחזור יש לו יד בדבר ואם תוסיפי את זה למזג האוויר הסגרירי שבחוץ ולהתרוצצויות שלך אחרי בנך כל החופש אז ה" שבירה" הזו מאד הגיונית. שרונה, את מאוד חזקה ואת לא צריכה לחוש אשמה לרגע. קורה שלבנאדם קשה וקורה שהוא מרגיש כי הוא לא יכול יותר. באותם רגעים תלמדי לקבל עזרה מאחרים ותעשי רק מה שטוב לך- אפילו אם זה רק לבהות בתקרה. אנחנו פה איתך נעבור את התקופה הקשה הזו שולחת לך המון חיבוקים, אריאל

נורא מוזר.כנראה הגוף שלי מאותת לי שאני צריכה צורך מתמיד בחברה,ואנשים.הייתכן שבגלל דבר כזה יש דיכאון?יום רביעי היינו פעילים,יום חמישי אמא שלי באה וטיילה עם הילד.שישי ניקיתי כל היום.ושבת,היום. הייתה היומולדת.איכשהו כשהיגיעו אנשים נעשה לי יותר טוב.יצאתי מהעומק הזה שיצאתי אליו.הייתי כל כך שקועה עמוק בתוכי.עשיתי דברים בצורה טכנית.שזה גם טוב, לתפקד גם במצב רוח רע.זה נפלא.כי זה מכניס בן אדם למשמעת,כדי לא לרדת מהפסים.ועכשיו מצב רוח יותר טוב.אבל עדיין טיפה מוזר..מין רצון בשקט ומנוחה.למרות שהייתה יומולדת מאוד נחמדה.נטע ואריאל אתן מקסימות,ודי קולעות להרגשתי שזה ממש מדהים.כנראה זה באמת קטע הורמונלי.לא ייתכן אחרת.כי זה פשוט חד וחזק.ללא כל סיבה נראית לעין.העייפות נחתה עליי כמו שכדור טניס נוחת ישר למטה בצורה חדה מאוד.מוזר ביותר.

שרונה המקסימה אני שמחה לשמוע שלו וותרת לעצמך ובסופו של דבר זה הישתלם. אמרתי לך שאת אדם מיוחד שיהיה לך שבוע מקסים של עשיה וגם מנוחה אריאל