גברים אינם בוכים - אמת או קלישאה?!

כמה אנשים אמרו לי ש'גברים אינם בוכים' וזה נשמע לי מוזר ביותר... כאילו ככה מחנכים אותם מאז שהם ילדים וזהו. הם עוצרים את עצמם כשבא להם לבכות! ואז עלו לי המחשבות הבאות - למה גברים נמנעים מלבכות??? הרי כשמשהו מצחיק הם צוחקים, כשמשהו מרגיז הם מתעצבנים וכו'... אז להם הם מונעים מעצמם לבכות כשרע להם או עצוב להם? הרי בכי הוא גם ביטוי של הרגשה.... זה שהם נמנעים מלבכות לא מזיק להם, לטווח הארוך? אני לא הצלחתי להבין וגם אותם האנשים לא הצליחו להסביר לי. אולי אתם תעזרו לי להבין! אולי גם נשים צריכות לעצור את עצמן כל פעם שאני רוצות או צריכות לבכות? מה נותן להן הבכי? ואולי באמת זאת רק קלישאה והם כן בוכים?! * סליחה על הנושא המוזר אבל זה באמת מעניין אותי

גברים בוכים בלילה .. לא שמעת? חוצ מיזה מה עוזר לבכות? את מכירה דרך יותר טובה להתפרק? אני לא בכיתי כבר כמה שנים טובות או יותר נכון גרועות והלוואי שהייתי מצליחה לבכות אפילו כמה דמעות מסכנות ... אז תגידי תודה שאת יכולה. ואם ישאלו אותך למה נשים בכות = כי הן יכולות...

לשמחתי על אבא שלי לא בכיתי כי כשנקבר חצה את גיל 92 לא בכיתי שחלאה מזוהמת התעללה בי באירוע המאני דיפרסיבי כרגע אני משתדל להשיב לה מנה אחת אפיים בכיתי כאשר חטפתי צרחה ומבטים מאיימים ממופרעת קשה שהחזירה אותי לימים שחורים שאול

היה לי חבר שהיו לו הרבה דמעות... תנין... ואני לא צוחקת וגם אני כבר לא מצליחה לבכות יותר, והלוואי שזה יקרה כבר

הי יפעת השאלה שלך היא כלל לא מוזרה ודווקא די מרתקת ובמקום. תראי, הרי זה ברור שגם הגברים בוכים כי זה דבר טבעי ואנושי לחלוטין. למעשה כל אדם מזיל כמה וכמה דליי מיים מלאים של דמעות בחייו בממוצע. ההבדל היחד בנושא הוא שגברים לא מדברים על כך ומדחיקים את עניין הבכי בעוד נשים " מרשות" לעצמם להיות יותר מוחצנות בנושא. אין ספק שהסתרה של עניין הבכי וכל משחק " המצואיזים הגברי" יכולה ליצור בעיות רגשיות קשות בעתיד. כבר ראינו מיקרים של חיילים משוחררים שנשברו נפשית אחרי שנים של הדחקת רגשות בעת איבוד חבר לנשק לדוגמה או מראות מחלמה. הדבר יכול להשפיע בעתיד גם על חיי המשפחה ולגרום לאדם להיות אדיש וחסר רגישות בנושאים מסוימים כמו עם הילדים לדוגמה. ישנם גם אנשים שזה לא ישפיע עליהם ושהם לווא דווקא צריכים לדוש בנושא הבכי. הם עושים זאת בהסתר וזהו. מדוע אם כך הגברים מסתירים את בכיים? התשובה היא במילה אחת- סטיגמה!!! בנים חונכו להיות קשוחים יותר ומופנמים יותר וקשה לשבור את המוסכמות ולהתנהג בניגוד למצופה ממך מהחברה כולה. זה חבל משום שזה יכול לחסוך בעיות בעתיד . בכלל, סטיגמות זה דבר מיותר לדעתי....... אריאל

ליפעת ולכולם, אני חושב שהתצפית שלך נכונה והייתי רוצה להרחיב מעט את שאלתך. בכי נחשב בחברה לחולשה, כך גם חרדה וגם דיכאון, וכך גם פניה לטיפול נפשי בשיחות או בתרופות. גברים משתדלים או קשה להם יותר להראות ולהתמודד עם חולשה, כנראה מסיבה זו נשים פונות לטיפול נפשי הרבה יותר מגברים, ולכן גם הסטטיסטיקה כנראה משקרת שאצל נשים הדיכאון שכיח פי שניים יותר מאשר אצל גברים? כלומר, האם באמת נשים סובלות יותר מדיכאון או שקל להן יותר לבטא חולשה והן פונות יותר לטיפול? מה דעתכן/ם הידש