התמודדות עם חרדה

היי לכולם.היום הרגשתי את החרדה בעוצמתה.אמנם לא היה התקף.אבל זה היה פשוט נורא עם האגורפוביה שאני סובלת ממנה. יצאתי עם בעלי והתינוק ,פעמים ספורות בכלל יצאנו עד כה.מאז שהתינוק נולד,ועוד לפני כן .עקב המחלה שלי.הלכנו לטיילת.במשך שעה הגוף שלי היה במצב דרוך כזה.הרגליים התחילו להשתתק.וזה מפחיד כי קשה להזיז אותן,כל כך רציתי ללכת לשירותים.ודיכאון שטף את גופי.הייתי מפוחדת אימה.פחד מהים,מהאנשים מסביב.ממה שיקרה קולות ורעשים רגילים של רחוב הפחידו אותי,הפרו את שלוותי.פחד מהלא נודע.ועוד מיליון דברים.דאגות לעתיד,איך ייראו חיי בצורה כזאת.חולשה קשה עטפה את גופי,רציתי לבכות בקול רם,לצרוח אין לי כוח יותר.למה אף אחד לא מבין שאני חולה שלא באשמתי.אחר כך כעבור שעה בערך של שיטוט חסר מטרה,וכמעט שכבר הלכנו הבייתה מרוב ייאוש.התחלתי להשתחרר.האויר חדר לתוך נשמתי,ישבנו ליד בניין האופרה ליד המזרקה.הבן שלי שיחק עם עוברים ושבים, הוא רק בן שנה ומגלה את העולם.אין לי מושג איך זה קרה.הגוף הרים ידיים,וצעק.די.אני לא יכול יותר,תעזבי אותי מהפחדים שלך.תני לי להשתחרר.וזה מוזר.לאט לאט,השקט,השלווה,האנשים השלווים,התינוקות מסביב.החושך שירד,האווירה השקטה והכל כך נפלאה .הכל התחיל להרגיע.רציתי ללכת לים ,להיכנס לתוך החול,אני מאושרת.אני בריאה.התאבון חזר,החליף את הבחילה הנוראית שהייתה לי מריחות האוכל מסביב.רציתי לטייל עוד ועוד ועוד.להשלים את כל מה שלא עשיתי עד עכשיו.נשענתי בכל כוחי על בעלי.שאבתי ממנו נחמה ועזרה.והרגשתי שהנה חזרתי להיות כמעט כמו שהייתי,כמה זה נפלא.האם זה יימשך ,אין איש יודע.אבל אני אמשיך להילחם.להיות מאושרת.אסור להיכנע.אסור,אסור.

היי שרונה. פעם ראשונה שאני קוראת אותך אני חייבת לומר שתמיד נשמע לי נורא מפחיד לגדל תינוק עם הבעייה הזאת. נראה לי סיוט אמיתי. זאת נשמעת לי התמודדות קשה ביותר. (אגב, האם את נעזרת בכדורים?) אני מניחה שכבר כתבת לא מעט כאן על עצמך, לכן לא אבקש שתחזרי , אבל בהחלט מעניין לשמוע איך את מתמודדת. וכמובן כל ההערכה.

היי שרונה, כל הכבוד על ההתמודדות וההצלחה, נראה לי שגם את מאושרת כמוני וטוב לך שהתגברת והצלחת. שיהיו עוד הרבה הצלחות כאלו. טוב לשמוע ממך, מה שאת מתארת זה התקף קלאסי של פאניקה, פאניקה טוטלית ואחר כך הקלה. דרך אגב, פרח לי מהראש בשעה כזו התרגום לעברית של פאניקה.... ובכן פאניקה כשמה כן היא, חרדה איומה, הכל מסתובב מסביב ונראה שאין פינה אחת או דבר קל ביותר להאחז בו. הנחמה העקרית היא כמובן שזה עובר ואת כבר יודעת מניסיונך שלפעמים אחר כך מרגישים טוב יותר. שתהיה לך שבת שלום וחג שמח. המון אור ואהבה ותשמרי על קשר הידש

דר הידש. למקרא תגובתך, פתאום חשבתי,- האם חווית פעם התקף כזה?

שרונה המקסימה שלנו אני מאוד מאוד גאה בך! את פשוט מקסימה. עם כל הקושי- לעולם לא מוותרת וממשיכה להילחם. המאבק והמחלמה בחרדה ובדיכאון היא מחלמה קשה מלווה בנפילות ועליות רצופות. צריך לדעת לקבל את הנפילות ולא להילחם בהם כשאלה באות ולדעת גם לנצל את השיפור בכדי לעשות דברים מועילים לגוף ולנפש. לפני כשבועיים הפסיכאטרית שלי סיפרה לי על מטופלת מבוגרת שלה לשעבר שהייתה נצולת שואה. אותה מטופלת אמרה לה שאם כל מחנות ההשמדה שהיא עברה בחייה, אין דבר בעיינה שהיה קשה יותר מאשר הדיכאון אליו נפלה". כך ששרונה, כולנו פה מבינים מהאת עוברת ועוטפים אותך בחום ואהבה. יחד איתך נעבור את השעות הקשות יותר ויחד איתך נשמח בימים הקלים יותר. היי חזקה- אנו פה תמיד שלך, אריאל

תמיד כיף לשמוע ממכם,ואת עידודכם.אתמול אפילו יצאתי עם בעלי.הייתי צריכה שהוא יגיד לי בואי נצא.ולא שאני אזום.משהו במחלה הזאת גורם לי פחד ליזום.אני מחפשת את התחושה הזאת של הביטחון שייקחו אותי,שייגנו עליי.ואז יהיה לי אולי יותר קל להתמודד.הלכנו לסרט,אבל אפילו בהמתנה בתור לקופה.היו לי תחושות די מגעילות של איפה אני,מה קורה לי,כאילו אני עומדת להיבלע בהמון ובדיבורים שלהם,הקור בחוץ נכנס לי לעצמות, וגם קצת פחד.קצת מן חוסר שיווי משקל.הכל בשליטה.אבל עדיין הייתי רוצה יותר מזה.להיות נורמלית. נקווה רק לטוב. אוהבת תמיד שרונה

שרונה הייתי מאוד רוצה שתגיבי למה שכתבתי היום על "הכרתי בחור שסובל מחרדה". חשוב לי שתגיבי כי ראיתי שאת בעינין של חרדה ואת בטוח תדעי מה לייעץ לי.. תודה צדף.