חג שמח יקיריי .

ערב טוב, מאחלת לכולכם חג שמח וכשר?(איך שתירצו). אני בטוח אשתדל לאכול פחות מצות ויותר פעילות-כי לא חסרים לי הק"ג מאז שהתחלתי את הסרוקסאט. לאחר החג אני חושבת להפסיק בהדרגה את הכדור. דר" הידש-איך אתה ממליץ להתחיל לרדת במינון עד להפסקה מוחלטת? להזכירך-אני לוקחת את הכדור כבר 10 חודשים. להגיד לך שאין לי חרדות בכלל-אני אשקר. אבל לא ניראה לי שהכדורים יכולים להעלים את החרדה לגמרי,כך שאין סיבה להמשיך.היגעתי למצב קבוע כבר מס' חודשים-ללא עליות וירידות,כלומר-החרדה קיימת אבל ניראה לי שאוכל להתגבר.לפחות אנסה. שיהיה לך ולמשפחתך-חג שמח ותיזכור שאנו אוהבים ומחבקים אותך תמיד. ולכל שאר חבריי המדהימים-שאול,יפעת,אייל,גיא,לימי,אריאל,שרונה,נמלה של החיים ולכל מי ששכחתי. חג שמח שגב

היי שגב חג שמח לך לאישך לשתי בנותייך ולפעוט אוהבים אותך מאוד וגם אם תפסיקי את הכדור תמיכתך ורוחך חשובים מאוד בהזדמנות זו חג שמח וכיפי ליפעת,אייל,פרוזק,אריאל,דנה,נירה בירה,קרן ,ג'וש ,tash,יונית ,שרונה, ולכל התומכים והנתמכים ובראש וראשונה ל ד"ר הידש להזכירכם כל יום ג צ'ט ב 2100 ושגב חבל שפיספסת שאול

היי שגב, חג שמח והכל טוב, בבית ובעבודה. אני בטוח שנפגש אחרי החג (מדושנים ורגועים), ואז נעסוק בכל היתר. ביי הידש

לשגב בוקר טוב, עשרה חודשים הם פחות או יותר ממוצע, לכל אחד צריכים להתאים את הזמן באופן אישי, במשוואה צריכים להכניס את הגורמים של המצב הנוכחי, תופעות לוואי בצד המינוס, ומרכיבים אישיים שונים. (לדוגמא, החשיבה שונה אם אדם אינו עובד כי פוטר או אדם שעובד, מצב כלכלי, משפחתי, מתחים שונים וכדומה). לכן הפסקת התרופה תהיה בהתייעצות עם הרופא המטפל ובאופן הדרגתי. שיהיה אביב פורח ורק התחדשות ואהבה דר' גיורא הידש

הי שגב אני מקווה שהסדר עבר בצורה טובה ושנהנת. שגב, אני ממליצה לך בחום לא להפסיק את הכדור על דעת עצמך. חבל להרוס את האיזון שהשגת ולמרות שאולי את חושבת שהכדור לא משפר את המצב מעבר למה שהוא כבר עשה, את לא יכולה לדעת מה יהיה המצב ללא הכדור. לא חבל לחזור אחורה ולהתחיל את כל הסבל מחדש? יתכן שהפחתה במינון זה אכן מה שאת צריכה וזה נפלא אבל כדאי לעשות זאת עם יעוץ של הרופא המטפל. אני מקווה שאת לא כועסת עלי שאני אומרת לך את זה, זה נובע מתוך דאגה........ שלך, אריאל

היי כועסת?עלייך?ניראה לי שזה בלתי אפשרי.תנסי שוב ובדרך אחרת,אבל ניראה לי שלא תצליחי. את מקסימה ואיכפת לך. אני באמת חושבת בינתיים רק לרדת במינון,אולי לחצי כדור. אני פשוט לא מציחה להיות מאושרת כשאני יודעת כשאני לוקחת כדור פסיכיאטרי.אני יודעת שזה נשמע די פרימיטיבי-אבל זו עובדה. עברתי טראומה קשה וניראה לי שתלווה אותי לכל החיים.אז בסדר,עם הטראומה השלמתי,אבל למה נפל עליי עוד תיק?לא מספיק מה שקרה בגלל איזה חבורת רופאים דבילים?שלקחו החלטות שגויות וגרמו לי לכל הבלאגאן הזה?מותר לכל אדם לטעות,אבל תביני,הם היו שלושה,לא אחד ולא שניים.שלושה שטעו. אני מאוכזבת מכל הרופאים האלה שמתייחסים לדבר הכי יפה בעולם-לידה!כמו משהו שבא והולך . כועסת עליהם. זהו,כניראה שאני צריכה להפסיק לכעוס כי לעזור זה בטח לא עוזר,ההיפך הוא הנכון. אבל בינינו ורק בינינו-שיילכו לעזאזל.(מצטערת...). שגב