דיכאון ללא סיבה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אני מרגישה קצת "אשמה" אבל אני באמת בדיכאון ואם תשאלו אותי למה אז אין סיבה מהותית או טראומות יוצאות דופן.... אני חושבת המון ומוצאת את עצמי שואלת על כל דבר כמעט "בשביל מה?" "מה המטרה?" שום דבר לא נראה לי אמיתי ו... רע לי.... תצחקו אבל אני מגיעה למצב שאני מרחמת על הכלבים שלי וחושבת שאני מדביקה את כל מי שסביבי בעצב שלי - אפילו אותם - אני יודעת שזה נשמע נורא, וכמובן שזה בראש שלי כי כשאני בסביבת אנשים אני הליצן (העצוב...) אבל גם אם זה רק בראש שלנו - זה עדיין בנו וזה קשה.... האם יכול להיות שנועדתי לסבול תמיד??? אשמח לכל תגובה.
אני כלל לא צוחקת ומבינה אותך לחלוטין. את יודעת, ישנם שני סוגי דיכאון. האחד הוא דיכאון שנובע כתוצאה מארוע מסוים כמו מוות של קרוב, פיטורים מעבודה וכו'. הדיכאון האחר נובע מחוסר של אינזים מסוים במוח " סריטונין". בשביל הדיכאון מהסוג השני לא צריכה להיות שום סיבה וזה פשוט מופיע כמו ששפעת מופיעה- ללא כל הודעה מוקדמת. לא משנה איזה דיכאון זה מה שמשנה זה הצורך לטפל בו. דיכאון היא מחלה כמו כל מחלה אחרת ואין טעם לסבול ולהזניח את הנושא. אני מקווה שפנית לטיפול ואם לא זה הזמן לעשות זאת אנחנו כאן ותמשיכי לעדכן שלך, אריאל
לדניאלה שלום, אכן האופן בו את כותבת והתכנים מעידים על דיכאון. אני מצטרף לתשובתה של אריאל ורוצה להוסיף את מימד הזמן. אם מדובר על שבוע שבועיים של מצב רוח ירוד-דיכאון אז כדאי לחכות, יתכן והמצב ממושך יותר ואז כמובן כדאי לפנות לטיפול מקצועי אחרי אבחון מתאים. שיהיה רק טוב והרבה אור דר' גיורא הידש
