אחי החייל

שלום רב, השאלה שלי היא בנוגע לאחי החייל. הוא בן 20, נער מאוד מקובל בחברה, נבחר למצחיקן של הפלוגה, אהוב על הבנות והחברים, נראה טוב, קרבי ופשוט משהו מהסרטים. בליין, אוהב חברה וכו', אך הבעיה היא כזו: כשהוא היה ילד קטן, הוריי ראו אותו קורא עיתון בחדר, חשוב לציין כי לרוב זה עיתון ספורט, והוא יושב ועושה תנועות עם האצבעות שלו כאילו הוא ממשיך את רצף התמונה שהוא רואה לפניו. זה מאוד הפריע להם בזמנו אך הם החליטו להניח לזה. לא מזמן, ממש בשנה האחרונה, אבי ראה אותו שוב (הכל כמובן מבלי שיבחינו אחד בשני), עושה את אותו הדבר בדיוק - משחק עם אצבעותיו בתנועות מהירות יחסית, ומלחשש לעצמו כאילו הוא מעין שדרן של משחק (זו השערתנו בלבד!), ואצבעותיו נעות במהירות. אם רואה מישהו במסדרון הוא מיד מפסיק וחושב שלא הרגשנו שהפסיק בבת אחת. ההורים שלי קיבלו את זה יחסית קשה, אך לעולם לא התעמתו מולו ולא דיברו איתו על זה. אמי פנתה לרופא המשפחה אך הוא טען שאין מה לדאוג.... זה לא עבד. האם יש לך איזשהו רעיון למה הוא עושה את זה? האם יש פה בעיה? הוא נורמלי לחלוטין!!!!!!! חשוב לציין כי כל אחד מסוגל להתאהב בו, בן נפלא, חבר אמיתי ואח משגע. יש לו המון חברים וחברות והוא היה תלמיד טוב ומשרת ביחידת מודיעין מובחרת. אשמח לתשובה מהירה, תודה.

לגילי שלום, אני תמיד נזהר לענות לאדם שלישי כי האינפורמציה תמיד מיד שניה. עם זאת אני יכול להעריך את דאגתך הכנה לאחיך. קשה לי להבין את התופעה אבל יתכן שמדובר בדבר דימיוני שאחיך מדמיין "ומשחק" את התפקיד שהוא חולם עליו. בדרך כלל בדברים נפשיים לא מתייחסים לתופעה אחת אלא לכל התמונה הכללית וכפי שאת כותבת המצב הכללי מצויין. איני מבין את הדאגה הרבה של הוריך? אולי יש לה רקע כלשהו, אבל בהחלט הייתי מנסה להסב את תשומת ליבו של אחיך לתופעה שאת מתארת, אולי אפשר להשתמש מעט בהומור כדי לפתוח את הנושא, ומכאן להמשיך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

הוריי דואגים מאחר וזה נראה להם מוזר. אני חושבת שפעם הם ניסו באמת להעלות את העניין הזה בהומור אך אחי נורא התעצבן והם ירדו מזה. האם זה נשמע לך מוזר ודורש טיפול מיידי?! הוא אינו חולם על כדורגל או להיות שחקן. זה נראה פשוט שהוא ממשיך את התמונה שהוא רואה לפניו. האם לעובדה שהוא שולט בזה ומבחין אם מישהו עובר במסדרון זה לטובה, כי אם הוא היה עושה את זה באופן בלתי נשלט אז לדעתי זה היה חמור יותר, לא?! האם יש לעזוב את ככה? אנחנו משפחה משכילה מאוד, מהמעמד העליון. הוריי פשוט חששו. אין שום היסטוריה של משהו דומה במשפחה. תודה על עזרתך, גילי.