ד'ר הידש
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אתה לא חושב שהאצבע קלה מדי על ההדק? קרה לך פעם שמישהו בא אליך לטיפול בעקבות חרדה וניסית לעזור לו בדרך ששונה מכדורים? או שפשוט נתת לו מרשם? יכול להיות שיש עוד דרכי טיפול? אני אשמח וארגע אם התשובה שלך תהיה: הכדורים מאוד עוזרים,הם לא מסוכנים ולא ממכרים,הם הפיתרון הכי יעיל והכי מהיר, עדיף לקחת כדורים ולא לסבול שנים בשיחות או טיפול שלא אפקטיבי וכו'. לצערי התשובה שלך לא תהיה בדיוק כזאת לא???
אני חושבת שתשובתו של ד"ר הידש תהיה אחרת: הכדורים הם הדרך להתחיל ללכת ויחד איתם חשוב ללכת לשיחות כדי להבין מדוע דברים קורים ולהביא לפתרונם מהשורש.
לליאור שלום, השאלה והדאגה שלך מאוד במקום. בהחלט ישנם אנשים שאני ממליץ להם על שיחות או על שיחות עם תרופות. במקצועי אני פסיכיאטר אבל כבר לפני שנים רבות למדתי פסיכותרפיה ואני גם פסיכותרפיסט כך שהדברים מוכרים לי. אתה צודק בדאגתך שפעמים רבות "היד קלה על ההדק" וזה המצב כיום וצריך לעמוד על המשמר כדי לא להגזים לשום כיוון. תשובה מפורטת מהיבט שונה לשאלה זו תוכל למצוא בעמוד הקודם בשאלה "מעניין" מאת "אני". אשמח לדון ופתח את הנושא המעניין הזה. הרבה אור ואהבה הידש
ואני דווקא חושבת שלעיתים המצב הוא הפוך... כלומר, אם אתה עדיין מדשדש אצל פסיכולוגים, והם יניאו אותך מלקחת תרופות, גם כשאתה ממוטט לגמריי וכאן טמונה סכנה לא פחותה
לי היו התקפי חרדה שהלכו והתחזקו והשתלטו על כל היום. הייתי בטיפול פסיכולוגי ממשוך בלי שיידעו אותי על קיום כדורים מועילים. השיחות הועילו כמו כוסות רוח למת. בסוף התפתחה אצלי גם אגרופוביה. ואחר כך כשכבר קבלתי כדורים שהצילו אותי מהגיהנם של החרדות, מהאגרופוביה לא ממש השתחררתי כי היא היתה עמוק בתוכי. אולי אם הייתי מטופל בזמן בתרופה זה לא היה מגיע בכלל לאגרופוביה.
