כמה שאלות על מצב עצוב, עצוב

שלום אז אני כבר חודשיים וקצת מטופלת בסרוקסט 20 מיליגרם ביום. קיים שיפור אבל קל מאוד במצבי. למשל לפני הטיפול הייתי קמה עייפה לעבודה מתחמקת מכל פעילות חברתית ובולסת המון אוכל עם מחשבות מאוד לא נעימות על החיים. היום אני הולכת לעבודה קצת יותר עירנית עדיין מתחמקת מרוב הפעילויות החברתיות בולסת המון אוכל ואפילו משמינה בטרוף כנראה תופעת לוואי וחושבת מחשבות לא נעימות על החיים אבל בתדירות נמוכה יותר. האם זה כל השיפור? תמיד הייתי עצלנית ודחיינית איומה. אני בלימודים אקדמיים כרגע ולא היה מבחן או עבודה שהגעתי בזמן או שלא ניסיתי לדחות עד שכבר כמעט ולא היתה ברירה. האם הטיפול התרופתי אמור לפתור לי את זה? ושאלה הכי חשובה, קראתי כאן שהרבה אנשים נטלו טיפול תרופתי וחזרו לקדמותם- כלומר לחיים מלאים ופעילים. אני חושבת למרות גילי הצעיר-27- שמעולם לא הייתי פעילה מעבר למה שחייבים, ולא כי לא רציתי פשוט כל החיים יש לי מין עייפות כזו נפשית. אני הולכת לעבודה אני עייפה נפשית צריכה שקט. בתיכון בכלל הייתי בקושי הולכת ללימודים מתחמקת ממסיבות וכ... אני חושבת שמדובר בדיכאון אחד ארוך ומתמשך שקשור אולי לכך שגם הוריי כאלה וכך גדלנו בלי יותר מדיי גירויים או פעילות חברתית. אני תמיד קובעת עם חברות ומבטלת בדקה התשעים. אפילו לאחרונה התחלתי לחשוב שאני פשוט לא אוהבת אנשים או שקשה לי מהותית עם אנשים ולכן כל אינטראקציה איתם מעייפת אותי ואני מעדיפה את הלבד. לטיפול פסיכולוגי אין לי כסף. האם זה אומר שהטיפול התרופתי לא יעזור לי להוציא את העייפות הנפשית הזו כי היא מתמשכת? שלא כמו אחרים שמתאוששים מהדיכאון התקופתי וחוזרים לחיים הטובים שהיו להם? תודה רבה משואלת

הי שואלת טיפו תרופתי יכול לקחת זמן עד שהוא משפיע כך שמבחינת התרופה את צריכה להיעזר בסבלנות. החתנתקות מחברה, חוסר חשק לעשות דברים, דימוי עצמי נמוך וכו' הם באמת סימפטומים של דיכאון ויתכן שדווקא שיחות עם גורם מומסך יוכלו לתת את הפוש הרצוי. את יכולה לגשת לפסיכאטר או פסיכולוד דרך קופת החולים ואז הטיפול הוא בחינם. אין ספק שאת נמצאת בתוך מעגל מסוים שרצוי לשבור אותו ויתכן שאת סוחבת את זה מהילדות ועכשיו זה הזמן להשים סטופ. ישנו שיפור במצבך והגם שהוא מזערי זה עדיין שיפור. את צריכה להיאחז בזה ולהמשיך הלאה. לעבוד המון על עצמך שאת תצאי מהמצב הזה בהצלחה

שלום, ושבת שלום כנראה שהסרוקסט מתאים לך אבל לא ברור עד כמה השיפור יהיה גדול. קיים שפור והמצב משתפר עד כארבעה חודשים מתחילת הטיפול אחר כך ישנה התייצבות. התרופות והסרוקסט מועילים ביותר כאשר ישנו משבר, כלומר אדם חי כרגיל ומסיבה כלשהי או ללא סיבה מתחילים התקפי חרדה או דיכאון, אז התרופות מחזירות אותו לרמת התפקוד הקודמת ואולי מעט יותר טוב. כאשר המצב הוא ממושך מגיל ההתבגרות כפי שאת מתארת יתכן שמדובר על קווים אישיותיים בתכונות שתארת. לכן מומלץ מאוד להוסיף שיחות=פסיכותרפיה לטיפול התרופתי והשילוב של השניים הוא הטיפול המלא והטוב. שיחות אפשר כמובן לקבל בחינם בקופות החולים או במרפאה לבריאות הנפש קרוב לאזור מגוריך. את אשה צעירה, עדיין בראשית חייך, טרם סיימת את הלימודים, יתכן ועדיין לא בחרת בן זוג לחיים, וכל עתידך לפניך. עדיף וכדאי להגיע לטיפול עכשיו ולא בעוד עשרים שנים. שיהיה רק טוב ובהצלחה תשמרי על קשר דר' גיורא הידש

מנסיוני לסרוקסט יכולות להיות גם תופעות שליליות שאת מתארת של צרוף של הרגשה טובה יותר אבל ירידה בענין בכל מני פעיליות, מחשבות שליליות מסוימות והשטחה רגשית. הסרוקסט יחסית קיצוני בזה והוא בין היותר סלקטיבים לסרטונין במשפחתו. מאחר ואת "עיפה בכללי" וגם סובלת מהשמנה עכשיו אולי שווה לנסות להחליף תרופה, אפילו לוסטרל או פרוזאק מאותה משפחה יכולים לעשות קצת הבדל או מובמיד שהרבה יותר נעים לדעתי ויכול טיפה להקפיץ אותך. קשה להאמין שהן יהיו פחות טובות עבורך, לא תמיד שווה למשוך תרופה שקצת עוזרת וקצת מזיקה אולי כאשר יש תחליפים. רק מניסיון תדעי. בכל מקרה אין לצפות לשום ניסים מתרופה זו או אחרת כמו שאמרו לך כבר, אבל שיפור בהחלט אפשרי. אני באה ממקום מאוד דומה למה שאת מתארת ומבינה את הבעיה שלך.

הבעיה היא שאני סובלת מבחילות, וכבר ניסיתי ציפראמיל שעשה לי רע והסרוקסט יחסית בסדר בעניין הבחילות. יש לך המלצה ספציפית על כדור נעים מבחינת תופעות הלוואי בייחוד של הבחילות ושגם מעורר? תודה שואלת