הפרעה פוסט טראומטית

שלום לד"ר הידש אני כותבת לך הודעה קצת ארוכה ואני מתנצלץ מראש אך כל מילה בה חיונית. כתבתי לך לפני יומיים על תופעות של רגזנות יתר , ואיחולים קשים שעוברים במחשבותיי לאנשים שאני שונאת. כתבת לי שזה מזכיר תופעות של פוסט טראומה. אני לא חושבת שעברתי טראומה רצינית כגון אונס, נטישה התעללות וכ... כתבת לי לשלב שיחות בטיפול אבל אין לי בכלל משאבים לזה ובקושי לטיפול התרופתי יש לי. אבל רציתי לשאול כמה שאלות: א. אם תוכל להרחיב את הפרטים על מה זה הפוסט טראומה הזה, מה התופעות שקיימות בו ולמה זה מתפרץ עכשיו, בגלל הסרוקסט? ב. גדלתי במשפחה גדולה ועברנו כ 20 דירות במהלך חיי עד גיל 20, המצב הכלכלי היה מאוד מאוד קשה כתוצאה מבעיות כלכליות של הוריי נזרקנו ממקום למקום, ההורים גם התגרשו והיו הרבה מריבות ונטישות פתאומיות של אחד או אחת מהם את הבית. אני לא זוכרת את עצמי מקבלת זאת קשה במיוחד, אלא בצורה סבירה, קצת בכי, קצת רחמים עצמיים, אבל בסה"כ דיי נהניתי בילדותי ובבגרותי, ואם לא נהניתי בתקופות מסויימות לא היה זה בגלל הבית אלא בגלל האופי העצוב שלי. האם תאור חיי יכול להיחשב כמשהו שטמונה בו טראומה, או שהכוונה לטראומות של אונס וכ... כפי שציינתי קודם? תודה רבה על הסבלנות והייעוץ נעמה

הי נעמה אני לא אשת מקצוע בתחום אך ארשום לך ממה שאני יודעת. מצב " פוסט- טראומטי" הוא מצב שהגוף מגיב על טראומה מהעבר והתגובה יכולה להיות קיצונית ומתונה יורת. גופנו עובד על פי מנגנון ההדחקה ואנו נטים להשים בצד דברים שקשה לנו להיתמודד איתם וארועים שקשה לנו ליזכור ובכך בעצם " מגינים" על עצמנו. אבל, לעתים הגוף אינו יכול כבר להדחיק ואז צצים להם אותם ארועים וזכרונות והאדם יתכן ויחווה אותם באותה עוצמה כאילו הם כרגע מתרחשים. פוסט- טראומה אינה חייבת לנבוע רק מאונס או התעללויות שונות. גם אדם שנחבל בראש מנפילה , לדוגמה, יכול לפתח תיסמונת פוסט- טראומטית. מה שאני רוצה להגיד לך זה שיתכן שבתור ילדה הדחקת את הקושי הכלכלי וכל מה שנלווה עליו בילדותך ויתכן שצברת כעסים ותיסכולים וזה לגיטימי ומובן. לא קל בתור ילדה לעבור מקום כל כך הרבה פעמים ולא קל לחוות גירושים והדברים האלה משפעים ויתכן שעכשיו זה בא ליידי ביטוי. טיפול פסיכותרפי בהחלט יכול לעזור ואפשר לקבל אותו בחינם דרך קופת החולים בהצלחה.

לנעמה שלום, ההגדרה הפורמלית של טראומה הוא באמת אירוע חריג משיגרת החיים. כגון אונס, תאונה, חבלה בראש וכדומה. הדברים שאת מתארת בהחלט היו טראומתיים גם אם באופן פורמלי אינם כך. אני מתכוון יותר למריבות בין ההורים, הוויכוחים, הכעסים הרבים שהיו בבית ההתפרצויות והרבה דברים שלא כתבת אותם. לרגע אני אעשה "פסיכולוגיה בגרוש", מטרת ההסבר הפשטני שלי לא להסביר את הכל אלא להסביר שכדאי מאוד לפנות לשיחות, אם לא באופן פרטי אז במרפאה צבורית. כילדה קטנה יתכן ושמעת מילים מאבא או מאמא שלא היית צריכה לשמוע, המילים הם "אחולים" אחד לשני, אותם המילים שאת חושבת כאשר את מתרגזת או אינך מחבבת את האנשים במקום עבודתך... יתכן שהיו אלו מחשבותיך אז, באותה התקופה המחשבות הללו הודחקו וכעת הן עולות.... כך שללא הצורך באבחנה מדוייקת, אני חושב שיש הרבה מקום לפסיכותרפיה. עדיף מוקדם מאשר בגיל מאוחר יותר כאשר יהיו לך ילדים.... שיהיה רק טוב ותשמרי על קשר דר' גיורא הידש