חרדה והמלחמה בעירק

בוקר טוב לכולכם, כל אותם ימים ארוכים לפני תחילת המלחמה הרגשתי מצוין, כשאנשים סביבי נלחצו והכינו חמרים לחדר האטום, הייתי שלווה ורגועה. שלשום כשהודיעו לפתוח את המסיכות ולמדוד אותן נכנסתי ללחץ,החלטתי לנסוע לקרובת משפחה המתגוררת באזור בטוח יחסית. אתמול לא הגעתי לעבודה, הודעתי למנהל שלי שאני בחרדה ונסעתי למקום רחוק מהעבודה. יש לציין שכולם הגיעו למרות שמקום העבודה שלי אינו ממוגן, אין אפשרות להכין חדר אטום ואין שם מקלט קרוב. כמובן שנתקלתי בחוסר הבנה מוחלט "למה את פוחדת?", " את חייבת להגיע לעבודה ורק אם יפלו טילים נשחרר את כולם". יש לציין שהעבודה שלי אינה חיונית בתקופת חירום ואם לא אגיע יומיים, שלושה ,לא יגרם נזק בלתי הפיך. כמו כן מגיעים לי מספר ימי חופשה. המשמעת בעבודה חזקה מאוד. הבוס שלי הודיע לי שאני חייבת להגיע לעבודה ביום ראשון. מה דעתכם ?

אני מבינה אותך לגמרי.כשאמרו למדוד את המסיכות. גם אני נלחצתי.חזרתי לגיל 12.אז אפילו בבית ספר לא מדדתי.ובבית לא ממש פחדתי באותה מלחמה.עכשיו המצב שונה.נכון אנחנו באי ודאות.אבל אין שום סממנים של תקיפה.באמת שאין .נטע יקרה.אני גם מבינה את הבוס שלך.כי אין באמת סכנה ממשית. האמת היא שאני לא עשיתי חדר אטום אבל ישנו יומיים אצל ההורים. (תצחקי לא רציתי להרוס את הקיר,רק עכשיו צבענו,עברנו דירה).תעשי מה שליבך אומר לך לעשות.אבל אל תחששי.אני לא חושבת שסדאם מעוניין במלחמה איתנו.

תודה על העידוד. נרגעתי במקצת לאור החדשות האחרונות ונקווה שלא יקרה כלום במדינה שלנו. יש סיבות קשות יותר לדאגה, בעיקר הטרור. הלואי ויהיה כבר שקט!