היי אריאל!

מה שלומך? אני לא כותבת הרבה, כי אני אצל ההורים שלי. מה לעשות אין להם מחשב. איך את מרגישה .קראתי על חוויותיך במלחמה הקודמת. האמת היא שביומיים הראשונים אני רעדתי מפחד, ובכיתי.אחרי יומיים. כבר לקחתי הכל יותר בקלות. אם כי הייתי מודעת לסכנה. עכשיו אני פחות פוחדת.אלא אם כן יקרה משהו.אם כן יקרה אני אלחץ.בינתיים לא.לילה קודם לא ממש ישנתי טוב.דאגתי אבל לקחתי את זה בקטע בוגר יותר. אני אמא אני חייבת.

שרונה היקרה אני בסדר. הלכתי ללימודים היום והכיתה שלי הייתה כמעט ריקה מאדם אז חזרנו הביתה. נפשית יש לי היום ירידה מסוימת ונראה לי שהיא נובעת מיומיים של חוסר שינה. אני לא חושבת שזה קשור למלחמה אבל אני לא ישנה טוב בזמן האחרון. אני קמה מאוד מתוחה ועם חוסר שקט וקשה לי למצוא את עצמי. היום זה הגיע בצהריים לשיאים חדשים ואני מרגישה פיזית את כל איזור הפנים שלי מתוח ובעיקר את הפה. גם הפרקים חוגגים ונראה לי שלא יהיה מנוס מלפנות לרופאה שזה משהו שאני דוחה ודוחה. אני במצב רוח טוב ולא מוותרת לעצמי אך הייתי רוצה שהחוסר שקט הזה יחלוף. יהיה טוב. מה איתך?

אני .ככה ככה כמו שאומרים. אין משהו חדש תחת השמש וטוב שכך.לרגע חשבתי שאני בהריון בגלל שה"עסק",מאחר מאוד.פעם ראשונה שזה מאחר ממש הרבה.אבל לא.אני יודעת שלא.וגם בדקתי.בכל זאת.זה מוזר. וכל החרדות הרגילות שלי.זה כבר לא חדש. יש לי אינטרנט מהיר. וזה כיף .לפחות משהו אחד משמח. מחר יש לי עוד אירוע וחששות כבדים בלב.האי שקט הזה נוראי.איך שאני מגיעה לאירוע.אני לא מסוגלת לשבת בכיסא.מתחילה להרגיש לא טוב עם כל האנשים מסביב. במיוחד בערב.אני מרגישה שאני לא יודעת איפה אני נמצאת כמו איזה רוח רפאים מהלכת בין כולם.הרגשה כל כך מפחידה.אני אלך, ואני לא יודעת כמה זמן אני אשאר שם.נראה.זה כמו התאבדות.או הימור.ללכת וזהו.מה שיהיה יהיה.העיקר לא לעשות פדיחות ופאניקות.אריאל תחזיקי לי אצבעות.כל זה אבסורד.אני כל כך אוהבת אנשים, ולדבר.ובכיף.ובכלל חברה.בגלל זה , זה כל כך אכזרי. דרך אגב מה זה היפר ונטילציה. בכללי. אני יודעת מה זה? אבל איך זה שבן אדם יכול להביא את עצמו למצב כזה קיצוני של תופעות ממש פיזיות.זה יכול לקרות ממש תוך שניות לא?