הרהור

איזה מוזר הנפש שלנו אני פעם בדיכאון תהומי עם חרדה מזעזעת, ופעם במצב רוח טוב. לפעמים אפילו טוב מאוד. זה מוזר כשהגבולות מטשטשים, זה מוזר שאתה מרגיש שאין לך שליטה על הרגשות שלך, שאתה לא יכול לסמוך על עצמך, שהרגשות שלך אינם (לרוב) תלויים בסביבה - במה שקורה לך בחיים אלא באיזה תרגום לא נכון או מוגזם שעושה המוח שלנו. הכל כל כך מוזר. אני חושבת שהתפילה שלי היא לדעת מה אדם "נורמלי" מרגיש. האם אין לו את הקפיצות הקיצוניות האלו ברגשות. לפעמים אני ממש מקנאה באלה שההשרדות שלהם מבחינה רגשית היא יותר חזקה, שהם לא צריכים פסיכולוג או כדורים לסדר להם את המוח, הם ככה כיף להם. לקח לי הרבה שנים להבין שאין לי שליטה על זה, שאני לא אשמה, שכל הפסיכלוגים על הילדות ועל פשפושים בטראומות הם ממש לא רלוונטים למה שאני מרגישה, בדיוק כמו הבדיחה שקראתי שדר' הידש סיפר - שמה זה משנה אם לא אכפת לך אם אתה משתין במיטה - אתה עדיין מרטיב את עצמך. וזה נכון, הפסיכולוגיה עזרה לי להבין את עצמי, במעט לסלוח לעצמי, להורי על חוסר הרגישות שלהם כשאני כילדה ביקשתי יותר חיבוק ויותר הזדהות רגשית. אבל זה לא משנה - כי כיום אי אפשר לשנות את העבר , אני רוצה את העתיד הטוב - מגיע לי. אני יודעת שמגיע לי לחיות טוב כמה שניתן, אני החלטתי. אנשים שאין להם את ההתנדנדות הזו לא יוכלו לעולם להבין את התחושה הזו, את חוסר האונים, ואת הבלבול כשפתאום אתה מתעורר אחרי לילה מסוייט נפלא, ושכל הרע נעלם. ואתה יודע שזה ישוב להכות בך שוב. אף אחד בעולם לא יוכל להבין מה זה כשאתה חי במעגל של חרדה ושזה משתק לך את החיים. ושכל שאתה רוצה הוא להירגע. אני לא יודעת למה אני כותבת , דווקא עשיו כשמצב הרוח שלי טוב. אולי רק כדי לזכות בתיעוד כזה של הרגשות.שעכשיו - בלי קשר לכלום פשוט טוב לי. ושאולי אני נעה לאט ובטוח לכיוון הכדורים. שאני יודעת שבקרוב אבקש, כשארגיש הכי נכון לעשות את זה. בינתיים, שמרו על עצמכם

קתרין היקרה תודה רבה על ששיתפת אותנו בדברייך המרגשים. אני בטוחה שגם לאנשים שלא סובלים מהפרעה נפשית יש רגעים פחות שמחים ורגעים יותר שמחים אלה שאנו אולי יותר מודעים לעצמנו ולכן חשים זאת יותר בין אם זה טוב או רע. אם השינויים הם ממש קיצוניים ותלושים מהמציאות אולי מדובר במניה דפרסייה אך כמובן שהסימנים לכך הם קיצוניים ולא רק מצב רוח מודי או להיפך. אני שמחה שכרגע את חשה בטוב וגם כשרע לך תמיד תזכרי בתקופות הטובות כי את יודעת שאלה תמיד מגיעות שלך, אריאל

קטי שלום אני לא רואה את עצמי כאני אם אין לי את התנודתיות במצבי הרוח. במקרה שלי אני לא חושב שמדובר בקללה אלא במצב שלמדתי להתמודד איתו. ידידתי היקרה אריאל הזכירה את המונח "מאניה דיפרסיה" דעי לך שלמרות שהמילה "מאניה-דיפרסיה" מהלכת אימים לא כל מי שמאובחן כ דו קוטבי סובל בכלל ממחלה. נכון שיש "סרבני טיפול" שעושים שטויות ונכון שיש כאלה שיש כורח לאשפז אותם. אני באופן אישי מאובחן כדו קוטבי ורק הרופא סיפר לי שאני ביפולרי. אני פונה לפסיכיאטר רק כשאני הולך לקחת את המירשם והרופא בכלל לא מעורב באירועים ההיפומאניים. שווה להיבדק אצל פסיכיאטר וחבל לשלם סתם לפסיכולוגים שאול

לקתרין שלום, תודה על השיתוף והדברים שיצאו מהלב וכפי שנאמר, שיהיה רק בכיף... דר' גיורא הידש