משפחה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שוב שלום ובכן, הוריי נישאו בשנות ה-50 בארץ לאחר שאבי היה פרטיזן במלחמת העולם ואיבד את כל משפחתו שם .עד היום הם נשואים אבל כל שנות חיינו איתם לוו ברצף של מריבות בניהם לפעמים (בעבר)הרים ידיים בגלל עצבים ,אימי גם לא ידעה להשקיט אותו והיה יוצא ויכוח קולני וכו.אבי באופיו או תוצאה של המלחמה הוא אדם קשה ומריר ,אימי חייכנית ונחמדה אבל לא מסוגלת ליצור מגע פיסי עם ילדיה..אם תשאל אותי לא הייתה התחברות חמה איתם מצד אף אחד מהילדים ,כולם חשים חוסר שביעות רצון מהם ותוך ליבנו אנו יודעים שהייתה פשלה בעצם החיבור של השניים וחוסר הבגרות שלהם כל השנים לגדל משפחה.אתה יודע גם כאשר אחד לא מתחתן אז מקווים שהשני יעשה זאת ומחכים ולא מבררים למה..אבל כשרואים שכל החבילה מפורקת אז פתאום מתעוררים..ומאוחר
לגילה שלום, כן, כעת הדברים יותר ברורים. ישנן תופעות רבות האופייניות לאנשים שעברו את השואה והם שייכים לקבוצת ההפרעות הפוסט-טראומתיות. ההשפעות על הדור השני גם כן ידועות ורבים מבני הדור השני יש להם קשיים רגשיים. בדרך כלל אני מתרכז פחות בסיבות ומתרכז יותר בעתיד, מה אפשר לעשות ואלו שינויים בחייך את מעוניינת לקבל ולהגיע אליהם. האם את יכולה להתייחס לאפשרות של טיפול נפשי? ביי דר' גיורא הידש
