אריאל

היי מתוקה, איך את מרגישה?? אני מקווה שחזרת לעצמך.(אין לך ברירה את חייבת כי אם לא אנחנו (חברי הפורום) נתעצבן מאוד !!! (סתם..). שמת לב ששתינו עכשיו כותבות לפורום?בדיוק כשסיימתי לשלוח תגובה ראיתי שגם את רשמת.. ולא שמשעמם לי-יש לי הרבה עבודה אבל הפורום הוא מעין תרפיה. תעדכני מה קורה איתך, שלך, אור

אור המקסימה תודה על ההיתעניינות- את נהדרת! נפשית אני מרגישה הרבה יותר טוב. אני הרבה יותר מעודדת וגם החרדה ירדה בעוצמתה. עדיין יש לי נפילות קטנות אבל אני לוקחת אותם הרבה פחות קשה וחלק ניכר זה בעקבות העידוד של כולכם פה. את שידרת לי אופטימיות ורוגע שנידבה ק בי וגם אם רע לי אני עובדת על עצמי שיעבור. במחינה פיזית המצב קצת פחות טוב. יש לי כאבי פרקים שהם סימן למחלת הלופוס ממנה אני סובלת וגם כאבי ראש וחולשה. אני מנסה לסחוב את זה כבר שבוע אבל אם זה ימשיך אאלץ לגשת לרופאה שלי שבוודאי תפנה אותי לראומטלוג שלי. אני תמיד חוששת במצבים כאלה מהסטרואידים שמהם יש לי טראומה. אני מקווה שזה רק משינויי מזג האוויר ולא משום דבר אחר. ד"ר הידש, אולי תוכל לעזור לי פה- האם שינויים במזג האוור אכן משפיעים לרעה על מהלך המחלה? אני אופטימית ומאמינה שיהיה בסדר. מה איתך? מה קורה בחייך? תודה על שאת איתי, את לא יודעת עד כמה אני מעריכה את זה.....

היי, אם את רוצה לדעת על יום בחיי(יום שגרתי, כמובן שיש ימים אחרים..). אני קמה בבוקר ומרגישה טוב.. עובדת..התקפון קטנטן בעבודה שכבר לא מזיז לי לומדת..התקפון קטנטן בלימודים שגם כבר לא מזיז לי.. בנסיעה התקפון קטנטן שגם כבר לא מזיז לי.. בערב אני לוקחת חצי כדור לוסטראל..הולכת לישון מאוחר..נרדמת..ושוב למחרת... ההתקפונים הקטנטנים מתבטאים במעין התקף פחד-כאילו הבטן מתהפכת.כמו שמישהו מבהיל אותך.לפעמים קצת חולשה או חוסר שיווי משקל.. אבל אני ממשיכה לתפקד ולא כלכך מתייחסת לזה.כאילו אני כבר למדתי איך להסתדר עם המצב.אני לא מדוכאת אלא השלמתי עם זה.העיקר שאני לא אתמוטט או אחטוף התקף ממש גדול ומפחיד.כל עוד זה התקפונים קטנים אני לא כלכך מחשיבה אותם.מבחינתי אני לא בחרדה.אלא מעין 2-3 מעידות קטנטנות במהלך היום שלמזלי עוברות מהר.. זהו פחות או יותר.כמובן אל תיבהלי יש לי חיים.ציינתי את הדברים הקבועים שבד"כ אני עוברת במהלך היום.כמובן שיש לי חבר מקסים ועוד עולם שלם.. שלך, אור