אריאל וחברים

היי מקסימה, את יודעת לאחרונה יש לי לפעמים התקפונים קטנטנים שבהם אני מרגישה קצת חולשה וחוסר שיווי משקל.אבל אני לא מתייחסת וממשיכה בחיי וזה עובר.אני אומרת לעצמי-מקסימום אם זה ממש יחמיר ואני ארגיש שאני כבר לא מתפקדת אז אני אקח חצי כדור הרגעה.בינתיים אני לא לוקחת וזה עובר..אני ממשיכה בחיי כאילו כלום..וזה באמת עובר והכל בסדר.אני אפילו לא חושבת על חרדה ועל המעגלים שנפלתי אליהם.אני ממשיכה לעשות את עינייני היום יום.כאילו החרדה חלק ממני והיא כבר לא משפיעה ומטרידה אותי.יכול להיות שלמדתי לחיות איתה?? הדבר היחידי שמפריע לי הוא שאני עדיין לא יודעת אם זה חרדה(כי אין ממה..) או שאני לא מרגישה טוב.אולי מחלה או חוסר ברזל או לחץ דם או משהו כזה.זה הכי מטריד אותי.כי אם הייתי יודעת שמבחינה בריאותית הבעיה היא רק חרדה זה מצחיק אבל הייתי נרגעת.אבל עדיין ההרגשות שלי לא נראות לי חרדה אלא משהו בריאותי.אני לא יודעת איזה בדיקות לבקש מהרופאה חוץ מבדיקות דם.לא נראה לי שבדיקות דם אומרות הכל.. למישהו יש רעיון איך לכסות את עצמי מהבחינה הבריאותית??כי כשאני אומרת לרופאה היא מביאה לי רק בדיקות דם.. שוב שאלת השאלות-איך יודעים אם כשמרגישים רע זה חרדה או מחלה??????????? ה מ ב ו ל ב ל ת, אור.

היי אור, שאלת את שאלת השאלות שכולנו שואלים את עצמנו. חרדה או בעיה פיזית? התקף חרדה או חס וחלילה התקף לב? ואיך נדע להפריד? ואיך נדע אם באמת אנחנו חולים פיזית ולא "סתם" הפוכונדרים? לדעתי, בדיקות תקופתיות עשוית להרגיע. בדיקת דם כללית, 21B, בלוטת התריס, בדיקת ויטמינים בגוף, לחץ דם, אולי כל חצי שנה וכן בדיקות תקופתיות בהתאם לגיל, הורמונליות, וזה הכל בערך...... אפשר להרגע אם הכל בסדר. אפשר גם לבדוק סיבולת לב ריאות.. כדאי להקפיד על תזונה נכונה ואם לא עושים את זה לקחת מולטי ויטמינים ולעשות פעילות גופנית, כך שתרגישי שבאמצעות אורח חיים בריא את מרחיקה ממך את המחלות. האם אני עושה את זה? לא!!!!!!! אבל עד לפני חצי שנה כשערכתי בדיקות ידעתי כמעט בבטחון שמה שאני מרגישה זו חרדה, כי כל הבדיקות היו תקינות. למה כמעט? כי תמיד אותו פחד, אותו חשש שאולי זה לא, ליווה אותי. ועוד משהו - אם עבר זמן רב מאז התקף החרדה הראשון שלך ואת בריאה ומתפקדת,אז סימן שמה שאת חשה אילו "רק" חרדות. הפסיכיאטר שלי אמר לי בפגישה הראשונה "את לא תקבלי תרופה אלא אם תתחייבי להתחיל בפעילות גופנית נמרצת". כוונתו היתה ששחרור האנדופינים שמתחולל בזמן פעילות גופנית ירגיע אותי, יעלה לי את מצב הרוח וכמובן יתרום לבריאותי הפיזית. אבל אני קצת מתעצלת:-))))). ומה איתך????

אור המקסימה אני תמיד נהנת לקרוא את ההודעות שלך ואת מתיד מצליחה לשדר דרכן כל כך הרבה אופטימיות ורוגע. את מקסימה! הבדיקה הכי טובה לחולשה וסחרחורות ובכלל לבעיות פיזיולוגיות רבות היא בדיקות דם משום שאלה נתנות תמונה קלינית ברורה. אם בעקבות בדיקות הדם מתגלה בעיה מסוימת הרי שאז יש מקום לשקול בדיקות נרחבות ומקיפות יותר. אני חושבת שבשביל השקט הנפשי שלך כדאי לבדוק האם יש אנמיה שיכולה לגרום לחולשה ועייפות. אם הבדיקות יוצאות שליליות כנראה שזה באמת על רקע נפשי ולי עניין העייפות הנפשית מאוד מוכר. החרדה גוזלת מאיתנו אנרגיות רבות ולעיתים החולשה מתגלה דווקא בתקופות הפחות סוערות משום שאז גופנו מרשה לעצמו לפרוק את כל המתחים. אור, הפחד ממחלה או בעיה גופנית היא החרדה בעצמה ואת כנראה יודעת היטב איך להילחם בה ולחיות איתה בשלום. תמשיכי לשמור על האופטימיות והחינניות שבך. אריאל

איזה אנשים מ ד ה י מ י ם הכרתי כאן. כולכם פשוט מקסימים ואני שולחת לכולם חיבוק חם ואוהב. רק שתדעו - אנחנו חזקים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.כי להתמודד עם מה שאנחנו מתמודדים יום יום מראה על חוזק נפשי ענק.(זה הפוך על הפוך..). אולי זה נשמע מוזר אבל נראה לי שנלמד הרבה על עצמינו והרבה על התמודדות ועל החיים מתוך מה שאנחנו עוברים.ואני לא באה לנחם אותנו אבל בטוח שנגלה משהו ונצמח מתוך הכאב. אור.

אני אישית לא מבינה מה זה חרדה.אני יכולה להבין שחרדה מתעצמת עקב משהו פיזי. וזה גם לדעתי שיש לי.זה נראה לי מוזר שיש דבר כזה. גם לי יש חוסר שיווי משקל.וכל מה שתארת. וקשה לי להשלים עם העובדה שזה לא פיזי.לדעתי פשוט עוד לא גילו ממה אנחנו סובלים באמת, ולכן נוח להגיד שזה חרדה.אולי זו איזה מחלת לב מסתורית? אולי משהו הורמונלי? מי יודע? עובדה שנשים סובלות מזה יותר.