לכולם

הי היום נתקעתי בפקק איום בחזרה מהלימודים ובאוטובוס שבה לפקוד אותי ההרגשה הרעה והצורך כל הזמן לכחכך בגרוני. אני עובדת על עצמי כל הזמן שיהיה בסדר אבל מדהים עד כמה זה מצליח לשנות לי את מצב הרוח. בבוקר צחקתי כל הזמן ונראתי בעניים ועכשיו אני בחוסר שקט נוראי, יש לי מועקה בחזה ורצון לבכות. איך הכל מישתנה כל כך מהר??? מקווה שיהיה בסדר.

אריאלוש, אני מבינה מה שאת אומרת.לדעתי המעגל הוא כזה:(זה מה שלפחות היה לי..): מרגישים ממש ממש רע."שוכחים" איך זה להרגיש טוב.ואז מתוך הייאוש,כשחושבים שבחיים כבר לא נרגיש טוב,ישנה הקלה.מתחילים להרגיש יותר טוב.והשמחה לאט לאט חוזרת.מתמלאים תקווה שהנה-עברנו את זה,מהיום נמשיך להרגיש טוב."שוכחים" איך זה להרגיש רע.ואז פתאום חלה מעין רגרסיה.פתאום כשהכל היה טוב זה חוזר.הסיוט שוב מגיח.וזה בבום אחד גדול מחזיר אותנו אחורה.ולכן האכזבה גדולה פי כמה. אני אמרתי לעצמי-"לא,שוב הסיוט חוזר,דווקא אחרי שהרגשתי טוב זה היה חייב לבוא,אין לי כוח עוד פעם לסבול ולהתחיל מהתחלה,וכו'.והגלגל ממשיך להסתובב. א ב ל: החכמה היא איך בכל זאת בוחרים להרגיש טוב.גם כשרע.איך לומדים להתמודד עם הרגרסיות,עם צעד קדימה וכמה אחורה.ואפשר !!! פשוט צריך לקחת הכל בפרופורציה.גם כשטוב וגם כשרע. אחרי כמה מעגלים שעברתי(מה שתארתי למעלה),פשוט שיניתי את התפיסה: כשהרגשתי רע אמרתי לעצמי "עוד כמה ימים החרדה תיפסק ואני ארגיש טוב" כי כבר ראיתי שזה מה שקורה.הרי אף פעם לא סבלנו בלי שזה יפסק לא??ואז באמת התחלתי להרגיש טוב.וכשהרגשתי טוב אמרתי לעצמי "בטח שוב אני ארגיש רע אבל לא נורא זה יעבור.כי יש רגרסיות והייתי בסרט הזה".ואז הרגשתי באמת רע.אבל זה היה פחות נורא כי לא היו לי ציפיות.ידעתי שארגיש רע.וזה כבר נהיה פחות גרוע.וככה יצרתי מעגל חדש. אריאל היקרה, אני זוכרת שבאחד מהמכתבים לפורום כשאמרתי "הכל טוב בינתיים,עד להתקף הבא" אז אמרת לי שלא יהיה התקף הבא ולא לחשוב על זה שיהיה.לדעתי החשיבה הזאת לא כלכך נכונה (אל תכעסי,זה רק דעתי,).החשיבה הזאת היא זאת שמביאה ציפיות ולכן האכזבות כשיש נסיגה במצב,הן הרבה יותר גדולות. בפעם האחרונה כשדיברתי עם הפסיכיאטר שלי בטלפון,אמרתי לו "נדבר כבר בהתקף הבא..". וכשיבוא ההתקף הבא (למרות שעכשיו אני מרגישה טוב,)אני אתמודד יותר טוב כי אני לא משלה את עצמי.הגיוני מאוד שיהיה לי מתישהו התקפון.אבל- הפעם אני מוכנה.(עד כמה שאפשר להיות מוכנים..). בכל מקרה זו דעתי,ושוב..הכל מניסיון.. אוהבת, אור

היי, מזמן לא דיברנו אבל נכנסתי לכאן כדי לראות מה עם כולם וראיתי את מה שכתבת ואת מה שאור ענתה לך. אור צודקת לחלטין, לכל אחד יש עליות וירידות. כנראה שאת היית היום במצב של ירידה אבל אסור לך להתייאש! רק חשביה חיובית יכולה לעזור לך! תגידי לעצמך ש"לכל אחד יש יום פחות טוב ומחר או מחרתיים הכל יחזור להיות טוב שוב פעם! אל תגידי לעצמך שיש לך יום רע, אלא יום פחות טוב! כל הבדל כזה נראה לך מגוחך אבל הוא משפיע על המחשבה שלנו והמחשבה משפיעה על ההרגשה! "בוחרים להרגיש טוב" זה היה משפט המפתח במה שאור כתבה והיא צודקת ב-100%!!! אם תגידי לעצמך עכשיו - איזה באסה עוד הפעם חזרתי להיות בחרדה ולא טוב לי וכו'.... זה רק ידכא אותך ויגביר את ההרגשה הרעה! תגידי לעצמך לא נורא, זה עוד מעט יעבור, יהיה לי טוב, אני אוכל לעשות מה שבא לי ותהיה לי הרגשה טובה וכו'.... תגידי לעצמך גם אם את לא כ"כ מאמינה.... תראי שלאט לאט תאמיני בזה וזה יעזור לך! אני מאמינה בך! תאמיני בעצמך גם!!! בהצלחה!

אני לא מבינה למה איש לא מסוגל להבין עם מה אנחנו מיתמודו/ים??? וחושבים שסתם אנחנו מספרות סיפורים?? איך אפשר לחשוב על היום יום כשאתה תמיד עסוק בעצמך ובמתי..תחטוף את ההתקף הבא? לדעתי מי שסובל מהפרעות חרדה הוא נכה 100%

אור היקרה אהבתי מאוד את הגישה שלך ואני מסכימה עם מה שרשמת. אני לא כועסת עלייך חמודה על שהבעת את דעתך ולעולם לא אכעס. אני יודעת שצריך לקבל את ההתקף אם הוא בא ולא להילחם בו אבל אני מנסה לומר לעצמי כל הזמן שאולי ההתקף הזה הוא האחרון בסידרה ולעיתים זה מצליח לעודד אותי. אין ספק שלא צריך לחיות בציפיה דרוכה מהתקפים נוספים או מצב ללא התקפים בעתיד כי אז האכזבה גדולה..... תודה לך על הכל - את מקסימה כתמיד!

בוקר טוב לך, איך את מרגישה היום? מסכימה עם כל מילה שאור כתבה. אחרי הירידה באה עליה כך שתוך כדי הירידה וההרגשה הרעה תדעי ותחשבי על הטוב שיגיע אחר כך. שיהיה לך יום מקסים ועוד רבים כאלה.

בוקר טוב היום אני מרגישה הרבה יותר טוב. עכשיו חזרתי מהקניון ונהגתי לבדי בפעם השנייה. לפני כחודשיים וחצי הוצאתי רשיון ועכשיו נגמרה לי תקופת המלווה וזו פעם שנייה שאני נוסעת לבד. יש לי חרדה עצומה כשאני נמצאת באוטו וזה מתבטא ממש בתסמינים פיזיים שקשורים גם ללופוס כמו אודם בלחיים וכאבי פרקים. החלטתי שאני מנסה עם כל הפחד ונסעתי לקניון שדי עמוס ביום שישי. הייתה לי נסיעה טובה אך בדרך חזרה כמעט נכנסה בי מכונית והייתי בפניקה מוחלטת. שמחתי לחזור הבייתה ולהרגע . סך הכל אני הרבה יותר טוב היום. הצורך לכחכך בגרוני ירד מעט ולכן זה מה ששיפר לי את המצב רוח. עדיין אני מנסה לגרש את הפחד ממה יהיה בעוד חצי שעה וכרגע די בהצלחה. תודה לכולכם על העידוד והתמיכה. אתם אנשים מקסימים ויש לי מזל שפגשתי אותכם שיהיה לכולנו המשך יום מקסים ושטוף שמש ( טוב לי שטוף צל וד"ר הידש יודע למה.....) אריאל