היי חברים!

לא נעלמתי לכם,נא לא לדאוג. קראתי את כל מה שכתבתם לי.הכל!!! עברתי דירה, בלאגן, שרובו מאחורינו.אבל יש עוד. אני תמיד עוקבת. חוץ מזה מדהים איזה דברים כתבתם לי.אריאלוש,שגב, יונית,נטע,נ.קראתי הכל!!! המצב שלי יציב .אני לוקחת פאקסט (1/4 כדור).וחיה איכשהו עם המחלה הזאת.זאת בחירה.אני די נמנעת ללכת למקומות מסויימים, האמת היא שגם אין לי צורך בהם.אני בכלל לא יוצאת בערב.אבל סך הכל אני אוהבת חיי משפחה שקטים גם ככה.ואם יש משהו אני אאלץ להתמודד , לנסות לפחות אין ברירה. אם יבואו קשיים, אני אאלץ להתמודד איתם לאט לאט ובכאב לצערי. אבל אין ברירה.חייבים. יש נפילות קשות, והשמש יוצאת וחיוך יפציע על פניי.כי בן אדם שאוהב לחיות.לא ייתכן שיהיו לא כל הזמן נפילות. צריכים להיות חזקים. וזה המסר שלי. והפעם שיר שפחות או יותר ממחיש את זה למרות שבמקור הוא נכתב בהקשר אחר לגמרי. שמוליק קראוס כתב את השיר שמדבר על מותו של אביו. זה קורה: זה קורה כשהדרך מתמשכת זה קורה יש ללכת ללכת שום דבר לא ידוע לא שנה לא שבוע יש לנוע לנוע ולחשוב שהייתי יכול לחזור על הכל אבל בן אדם זה קורה זה קרה כשהדרך התמשכה לי זה קרה לא ידעתי איך זה בא לי שום דבר לא ידוע לא שנה לא שבוע יש לנוע לנוע ולחשוב שהייתי יכול לחזור על הכל אבל בן אדם זה קרה זה יקרה ואולי בסוף הדרך שנראה כי הדרך מתמשכת שום דבר לא ידוע לא שנה לא שבוע יש לנוע לנוע ןךלשןב שהייתי יכול לחזור על הכל אבל בן אדם זה יקרה

הי שרונה היקרה קודם כל מגיע בשעה טובה. מקווה "שמשנה מקום משנה מזל" יהיה תקף אצלך ושתתחילי תקופה חדשה. האופטימיות שאת משדרת היא כבר התחלה טובה ותמיד כיף לקרוא את ההודעות שלך ואת הרוגע שאת יודעת לשדר. תמשיכי תמיד לעדכן אותנו- את מקסימה! שלך, אריאל