מעי רגיז, חרדות, דיכאון ומה שבינהם?

שלום ד"ר הידש ולכל מי שקורא הודעה זאת. אני סובל מבעיה שקוראים לה "מעי רגיז" תקופה של כ 10 שנים, זאת תופעה שבה הבטן משתוללת ורצים לשרותים כל פעם שקצת בלחץ או חוששים בעיקר למצב שבו אין שרותים באיזור או שמא מישהו בסביבתי הקרובה ישמע פתאום את הגירגורים הפנימיים של הבון שכאילו מתהפכת לה. עכשיו, עשיתי בזמנו הרבה בדיקות בתחום הגאסטרו, ולא מצאו מאומה, ואז הרופא אמר לי שכדאי לשקול טיפול פסיכולוגי משולב עם כדורים כדי לטפל בבעיה, מה שהוא לא אמר לי שמהבעיה הזאת לא נחלצים אלא פשוט מקלים על הסימפטומים, ואכן שמתי לב בזמנו שכאשר אני הייתי לבדי לא הייתי כל כך מודע לבעיה הזאת או לפחות כמעט לא סובל ממנה, אבל ברגע שהייתי בחברה, קהל, הבטן שלי הייתה משתוללת, הייתי חוזר הביתה, והמצב היה נרגע, לא לחלוטין אבל פחות בהרבה. כאשר סוף סוף החלטתי לגשת לרופא פסכיאטר וזה לאחר סיום לימודים (עתודה) וצבא בשרות מלא, במקביל לכל התופעות הנהדרות שהוזכרו, והגעה למצב של כמעט אי יכולת לשוחח עם מישהו מבלי לרוץ לשרותים או בכלל הפסקה ביציאות לבילויים ועוד המון מגבלות, לאחר הרבה נסיונות כושלים של כדורים רשם לי הרופא כדורים בשם "אפיקסור" והם חוללו פלאים, לאחר כ 7 שנים של סבל מהבעיה, וחוסר פעילות חברתית, התחלתי לנסוע לחו"ל מהעבודה, הרגשתי שהמצב משתפר, אך אם הייתי מפספס יום אחד של נטילת כדורים , כל התופעות היו חוזרות כאילו לא לקחתי כלום , אך המשכתי עם הכדורים, העניין שהציק לי תמיד ואתה ד"ר הידש הזכרת באחת התגובות להודעה אחרת שלי, שהבעיה הנפשית שלי שברור שנוצרה בגלל התופעה הפיזיולוגית הזאת של כאבים וריצות לשרותים ורעשים לא בטוח שהיא הגורמת לבעיה שלי, כלומר נכון שזה מן מעגל קסום שהתופעה הפיזיולוגית מזינה את המצב הנפשי שלי והמצב הנפשי שלי מזין את התופעה הפיזיולוגית ושום דבר לא מצליח לשבור את המעגל הזה, השאלה שלי איך אני יכול לדעת באמת מה היה קודם? התסביך הנפשי שלי או הגופני? שאלת התרנגולת והביצה, מה קדם למה? אולי כך אוכל לדעת כיצד להתמודד עם הבעיה הזאת, שבעיקרון גומרת לי את החיים, אני פשוט מתקיים אך לא חי, אין שום סיכוי למצוא בת זוג לחיים , ואין בדיוק עם מי לחלוק את כל הבעיות שנובעות מכל הבאלאגאן הזה. והזמן רץ וטס לו, והחיים שלי כאילו נתקעו בנקודה של לפני 10 שנים. אשמח לשמוע מכל אחד שסובל מבעיה דומה, כיצד מתמודדים איתה, עם הסביבה, עם הבדידות? כי לי אישית נגמרו כל הרעיונות הקריאטיביים, ואני חושש לעתידי. תודה על האוזן (או במקרה הזה העין) הקשבת מחפש תשובה.

היי הצלחת הפעם לסדר את הדברים ולהביע את מצוקתך וקשייך. כפי שציינת טיפול נפשי עומד על שתי רגליים, שיחות ותרופות, ספרת על התרופות אבל לא התייחסת לשיחות, אני בטוח שיש מקום חשוב לשיחות. איני אוהב לעסוק בשאלות הביצה והתרנגולת כיוון שהתשובות אף פעם לא מוחלטות וגם אם מגיעים לתשובה לא תמיד ברור עד כמה היא חשובה. כרופא אני חושב תמיד במה אפשר לעזור, כיצד ניתן לקדם את הדברים, חשוב שנדע את הסיבה אבל רק כדי שנוכל לעזור יותר ולא רק מסיבות תיאורטיות. אין ספק שכיום הדברים שזורים זה בזה. אתה בטח ניסית את כל התרופות נגד יציאות רכות אבל אין בהן פסול ליטול אותן ביחד עם תרופות נוגדות דיכאון מסוג האפקסור. אולי כדאי לירות בכל הכיוונים? הדבר החשוב ביותר שלא ציינת הוא הפעילות החברתית שלך? האם קיימת בעיה ואם היא קיימת אז מה חומרתה, ליצור קשר עם חברה צריך ניסיון ומיומנויות חברתיות... איני רואה מה הקושי ליצור קשר עם חברה כאשר אתה מטופל באפקסור? אם האפקסור כל כך הועיל לך ובלעדיו אתה מרגיש רע אז אפשר להמשיך עם האפקסור וגם ליצור קשרים חברתיים וזוגיים. אשמח להמשיך דר' גיורא הידש

היי , ד"ר הידש, לא היו לי הרבה שיחות עם רופאים פסכיאטרים, ולכן אין לי הרבה מה לומר בנידון היו לי שני מטפלים סה"כ אחד שעשה בי את כל הניסיונות כולל האפיקסור שלא צלח, ואח"כ לאחר תקופה יחסית ארוכה כ 1.5 שנים מישהו אחר נתן לי שוב את האפיקסור כיריה ישירה ופגע יחסית בהצלחה. העניין שהאפקסור הוריד את התופעות אך לא לרמה שאין בכלל, ולכן כל הזמן קינן בי החשש והחרדה וזה לא הפסיק מעולם, ולכן לא יכולתי להרשות לעצמי לצאת עם בחורות, נראה לך שבחורה תסכים לצאת עם מישהו שהיא לא מכירה והבטן שלו מדברת יותר מהוליום של פיו? או שאני לחוץ כל הזמן שלא ישמעו את הרעש? ולא מרוכז בשיחה? אלו הפחדים שלי שהוכחו לעיתים דיי קרובות, ובכן עם כל מה שיש לי אין לי את האומץ לגרום למישהי עוגמת נפש בלצאת איתי. אני עובד, יש לי חברים בעבודה וגם מחוץ לשעות העבודה, אך אני לא מרבה לצאת מסיבות מובנות, עוסק בספורט, כלומר יש תחומי עיניין שונים ומגוונים, אני לא יושב ובוהה בנקודה אחת בקיר, (עוד לא הגעתי לזה) אבל באמת מה שמציק לי זה הזוגיות, העניין של מחסור בבחורה, אני אחלה בקטע של שיחות, יש לי ידידות בעבודה, ואנחנו מדברים בכיף וגם לפעמים אין תופעות, אך זאת אף פעם לא שיחה אחת על אחד, וזה ממש הורג אותי, אני ממש רוצה להיות כשאר האנשים, אולי האפקסור לא היה מתאים כי כפי שכבר ציינתי בעבר, הוא הפסיק להשפיע לאחרונה או שמצבי הוחמר, אף פעם לא הרגשתי שיצאתי מהדיכאון. אתה אומר ד"ר הידש, שזה לא חשוב מה היה הגורם ההתחלתי לכל המצב, אך אם לא אדע אותו יתכן שאני מכוון לכיוונים מוטעים במשך שנים? לירות בכל הכיוונים זה בהחלט מה שאני מיישם כרגע עם תרופות טבעיות, אין לי מושג לאן זה מתקדם כרגע, כנראה אצטרך עוד זמן. תודה על תגובתך מחפש תשובה.