שאלה

לד"ר הידש ולכולם, או.קיי אז אני מטופלת בסרוקסאט , חיה חיים מלאים, עובדת מצאת החמה, במשרה מלאה, מתפקדת בבית במשרה מלאה, מטפלת בילדי ומשתדלת לעשות את הכל על הצד הטוב ביותר אבל.................. כאשר אני רוצה ללמוד לדוגמא משהו שקשור במודעות עצמית באופן מקצועי או להכנס לתחום מסוים שקשור נאמר ברפואה אלטרנטיבית, נאמר לי שאין מקום לאנשים שנוטלים תרופות פסיכיאטריות.... ואני שותקת. יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה ויכולת תקשורת טובה עם אנשים אבל כאשר אני מגיעה ל"את נוטלת תרופות" כאשר אני יודעת שזו תהיה מכשלה שתפיל אותי בסיטואציות מסוימות אני מעדיפה לא להמשיך הלאה. לא רוצה לפרט באילו תחומים עולה ענין הטיפול התרופתי אבל גם נתקלתי במקרה בבעיה בביטוח מנהלים ובעוד מספר תחומים שרציתי לפתח אותם אך לא יכולתי בגלל שאני לוקחת תרופה פסיכיאטרית. השאלה שלי היא כזו - למה יש פסילה גורפת של כל מי שנוטל תרופות פסיכיאטריות? למה לא פוסלים את מי שמזריק לעצמו אינסולין או נוטל כל תרופה אחרת? למה לא מנסים להכיר אותי כאדם ולא כמי שיש לה"הפרעה" נפשית וכך מונעים ממני אפשרויות והתפתחות בתחומים שמענינים אותי?

התשובה פשוטה: בורות. לפני שנכנסתי לסרט הזה של תרופות ופסיכיאטר,לא היה לי ידע בנושא.אם הייתי בוסית שאמורה לגייס מישהו לעבודה,אולי גם אני הייתי נרתעת. יש חוסר ידע,סטיגמות,פחד, ואני לא מאשימה את מי שחושב כך.כי אני חקרתי את הנושא,קראתי הרבה,ובנוסף יש לי ניסיון (לצערי).אבל מי שלא היה שם לא יודע מה זה.הוא שומע פסיכיאטר והאסוציאציה היא משוגע,אשפוז,כדורים,חולשה,וכו'. חבל שהאסוציאציות הן לא-מאבק,מודעות עצמית,רצון לחיות טוב,אנושיות,חוזק(כן,נשמע מצחיק אבל אם עברתי את מה שעברתי ואני עדיין חיה ומתפקדת אז כן זה חוזק). נקווה לעתיד טוב יותר, אור.

אור היקרה, נכון, בורות וסטיגמות לאורך כל הדרך....חוסם אותנו לממש אפשרויות שפתוחות בפני אחרים, גם אם הם חלשים, מתמודדים ללא תרופות, או שהרימו ידיים, אבל הם לא נכללים בקטגוריה שלנו. בדיוק היום עברתי חויה כזו לכן רציתי לשתף אתכם. הרגשתי פגועה כי לא יכולתי לעשות משהו שכל כך רציתי וזה בגלל התרופה שכל כך הטיבה איתי. תודה, ואני בטוחה שהעתיד שלך ושל כולנו יהיה טוב יותר