אריאלו'ש

היי מתוקה, איך את מרגישה? אני מקווה שאת מרגישה הרבה יותר טוב וגם אם לא-זה יבוא בקרוב.(ואני בטוחה!!). רציתי להגיד לך שאני מרגישה מצויין אבל אני כלכך נהנת לקרוא את התגובות שלך ואני כלכך רוצה שתרגישי טוב אז אני נכנסת לפורום בתקווה שאשמע דברים טובים. כמובן לא שכחתי את יונית,שגב,שרונה ושאר האנשים הנפלאים שיש כאן. אני תמיד אשמח לשתף אותכם ולעדכן בקשר למצבי.אני כאן בשבילכם (ובשבילי). חיבוק לכולם, אור.

הי מתוקה אני שורדת ואני בכוונה משתמשת במילה שורדת כי הימים יכולים להיתו הרבה יותר טובים. האמת שהמצב רוח שלי משתנה ללא הפסק מחשיבה חיובית לפחד ופסיביות וחוזר חלילה. בעבודה ובלימודים , כשראשי עסוק אני פחות מתוחה ומי שיראה אותי כלל לא ידע כי עובר עלי משהו ואילו כשאני בבית אז סימפטומי החרדה באים לידי ביטוי .הרגשת הצורך התמיד הזה לכחכך בגרוני מוציאה אותי משלוות נפשי וגוררת אותי חזרה לדיכאון. אני מניחה שזה עוד ביטוי של חרדה אבל אני אף פעם לא שמעתי עליו וזה מאוד יקל עלי לשמוע שזה סימפטום מוכר כך שבבקשה אם מישהו חש זאת פעם אנא שתפו אותי ותרגיעו אותי. אני חושבת שללא הביטוי הזה הייתי ממש בסדר. כל המצב גורם לי לחשוב עוד פעם על מחשבות מאוד לא חיוביות אם הבנת את כוונתי למרות שאלו חולפות באותה המהירות שהגיעו. אני ממשיכה לתפקד כרגיל ומנסה להתעלם מהעניין אך לא תמיד בהצלחה ואלו אותם רגעים שאינני מצליחה ששוברים אותי. בנוסף, כבר כמה ימים אני מרגישה את כל איזור הפה והלסת שלי תפוסים וזה ממש כואב, להוסיף לזה את כאביי הפרקים שלי והחולשה הנוראית- things can be better. אני תמיד אשמח לשמוע עידכונים על מצבך, אני תמיד נהנת לקרוא את הודעותייך. סילחי לי עם דיכאתי אותך ....מקווה ליותר טוב אריאל

היי, לא מזמן חזרתי מהפסיכיאטרית ולקחתי מרשם לסרוקסאט. היא חשבה שכדאי להתחיל לרדת במינון ואני לא הסכמתי משתי סיבות: האחת-כי אני הבנתי שכדאי לקחת לפחות שנה ואחר כך לראות מה קורה והשנייה היא-פשוט עדיין קיימת חרדה,עדיין לפעמים אני מרגישה חוסר יציבות. אני מעדיפה לגמור עם זה אחת ולתמיד . אני מקווה שיגיע הרגע ואוכל פשוט למחוק את השנה הזו לגמרי,ולזכור רק את הדבר הטוב שיצא לי מזה-והדבר הזה הוא אתם. אתם רגישים,רגשניים וחמים.אני מרגישה מאוד קרובה למרות שאינני מכירה אתכן. אריאל-אני מציעה לא להתייחס יותר מידי לכחכוך הזה שמכניס אותך סתם לחרדה.תקבלי את זה כמו שזה ואל תייחסי את זה לשום דבר-כי באמת זה שום דבר.הבעייה איתנו היא שכל דבר שקורה לנו אנחנו מתחילות לחקור יותר מידי ומשייכות את זה למצבנו הנפשי וכך חוזר חלילה. פשוט כשאת מרגישה צורך לעשות זאת,תני לזה לקרות ואל תשאלי יותר מידי שאלות-הכל בסדר וזה נורמאלי. סיפרתי לפסיכיאטרית שאני משתתפת בפורום הזה והיא שאלה מה מושך אותי לפה- התשובה הייתה חד משמעית-אני נהנית לעזור לאחרים,ואחרים עוזרים לי. אתם מקסימים. שגב