חזרתי..........
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
היי, חרתי לפני שעתיים,סידרתי את כל הדברים במקום והדבר הראשון שעשיתי הוא כפי שאתם רואים-נכנסת לראות מה קורה. אריאל-הבנתי שאת קצת מוטרדת מעצם העובדה שהעלית מינון-אבל נידמה לי שאמרתי לך לא חשוב מה יקרה-תהיי חזקה.עזבתי אותך ליום ואת לא מקשיבה לי-בפעם הבאה לפני שאצא לחופשה אני אקח בחשבון שאת "ילדה רעה,". אני בטוחה יקירתי שפשוט העיתוי לא היה נכון וזה עוד יקרה-אני מבטיחה לך.עוד יגיע היום ונהיי כולנו נקיות מהאיכסה הזה. בקשר לחופשה-היינו בצימרים שצופים לעמק החולה.ראינו את החרמון לובש לבן,שיחקתי עם הקטן והייתי עם הבנות בג'קוזי.עשינו בערב ארוחת מלכים-בשר על האש-יאמי......... היה כייף מאוד ואני כבר מתכננת את החופשה הבאה. היום שכחתי לקחת סרוקסאט וניזכרתי רק עכשיו-אני בטוחה שאם הייתי צריכה לתת אקמול לילדיי לא הייתי שוכחת אבל מאחר ומדובר בי,אז אני "מעופפת". זהו-אני שוב איתכם,אמרתי לא להתגעגע אבל אני היתגעגעתי. שבוע קל ונעים לכולנו. שגב
אני נורא שמחה לשמוע ממך שוב- מצטערת אבל המרתי את פיך והתגעגעתי. נשמע כי הייתה לך חופשה מאוד מהנה וציורית. מתי כבר לי יהיה קצת חופש? את יודעת, אני אפילו לא רוצה ללכת לשום מקום פשוט שיהיה לי חופש נפשי. לא לקחתי את העליה במינון קשה כמו שחשבתי משום שכנראה גם אני מאמינה שעדייין לא הגיע הרגע. אני יותר מאוכזבת מאשר חרדה על המינון אך לאט לאט אני אתרגל. בנתיים היום עובר בין יכולת לעבוד על עצמי שיהיה בסדר עם ההתקפי חרדה לבין כניעה והרמת ידיים. אך אנו מהלוחמים ואני הזאבה ( למחלת הלופוס שממנה אני סובלת קוראים בעברית" זאבת אדמונית" ולכן מפה בא הזאבה) לא נוותר נכון? שיהיה לך שבוע נפלא כמו הסוף שבוע ויותר שלך, אריאל
היי אין ספק שהפעילות בטבע והחופש עדיפים על סרוקסט. טוב שנסעת ועוד יותר טוב שחזרת... שבוע טוב לכולם הידש
