לאריאל ויונית

היי לכן,אולי אתן לא זוכרות אותי כיוון והייתי כותבת פה עד לפני מס שבועות בזמן שהרגשתי ממש ממש רע,והיות ואריאל ממש עודדה אותי וגם יונית אני חייבת לכו עידוד.אם אתן זוכרןת אני זו שהתלבטה אם להתחיל קשר,וכמו כולם סובלת מחרדות.אני לא יודעת מה קרה אבל לאט לאט דבריפ התחילו להסתדר(טפו טפו טפו),אולי זה הזמן אולי זה התרופות אולי זה אלוהים שהחליט שחודשיים זה מספיק זמן לסבול.בכל מקרה אני עם הבחור שהתלבטתי לגביו והוא ממש ממש נהדר,התקבלתי לעבודה חדשה בחברת הייטק ידועה,חזרתי לדירה השכורה שלי ועכשיו אני בסמסטר אחרון.אני כמובן עם התרופות אפקסור קסנקס ופריזמה,והפסיכיאטר הוריד לי עוד מהקסנקס.אז דבר ראשון רציתי להזכיר לכן שיכול להיות מאוד מאוד טוב ואפילו (קשה לי להודות..)מצויין,משום מה את הרע הרבה יותר קל לזכור ואת הטוב שוכחים מהר.אז אריאל קראתי שהימים האחרונים לא היו לך קלים אז אני מקווה שהכל ישתפר,אני לא יודעת פתאום אפילו כל הסימפטומים שלי נעלמו-טפו טפו טפו,ובאמת אל תוותרי ולדעתי התרופה הכי טובה מלבד כדורים ופסיכולוג(שאני מאוד בעד)זה לנסות לעשות דברים שנעים לך איתם,אולי קצת ספורט,לי קריאה ממש עוזרת כי היא מסיחה את דעתי והכי חשוב חברים טובים.אז לשתיכן יקירותי,שיהיה לכן הכי טוב שאפשר והמון בריאות נפשית וגופנית....

הי תמר בוודאי שאני זוכרת אותך ואני מאוד שמחה שהדברים מיסתדרים בשבילך. החלטת לקחת את הטיפול שנותנים לך ולא להכיכנע ואני גאה בך מאוד! אני אהיה בסדר. אני נמצאת בטיפול, עובדת על עצמי, לומדת ,כך שלרוב אני עסוקה, ומנסה לשכנע את עצמי שחייב להיות טוב עד שיהיה תודה על הכל, אריאל