טורדנות כפייתית קיצונית וכאבים....

שוב שלום רב דוקטור!!! בזמן האחרון יש לי הרגשה שאני פונה אליך בתדירות גבוה יותר, למרות שבאופן כללי אני יודע שיש שיפור גדול מאד, אודות כמובן לפבוקסיל (200 מ"ג ליום). הבעיה היא טורדנות כפייתית קיצונית משולבת בחרדות קשות והיפוכונדריה (בעיקר חשש מאירועים מוחיים - אני צעיר מאד). הפעם הבעיה היא חגורת גב שמיועדת לשמור עליו בעבודה במכון כושר. חגורה שהחזקתי זמן רב ללא שימוש. הצעתי לחברי הקרוב שאני יביא לו חגורה זו, וכעבור תקופה קצרה אמר לי שהוא מתחיל להתאמן ובקש אותה, כבר למחרת הבאתי לו אותה (יש לציין שהוא חבר שעוזר לי רבות) בחשש רב שמא אצטרך אותה בעתיד ולא תהיה דרך לקבלה בחזרה (כי כמובן שלא נעים לי......). החששות הפ בעיקר על רקע פריצת דיסק (שבאמת יש לי) שאולי בגינה אצטרך את החגורה אם אי פעם אשוב למכון כושר או כל הרמה אחרת של משא כבד. כמובן שהעניין הוא פרדוקסלי כי לפי דעתי עדיך לא להתאמן במכון כושר שיש פריצת דיסק למרות שהרופאים אומרים שכן. העניין הוציא אותי משיווי המשקל הכללי, גורם לחרדות, כאבים, תחושות מוזרות, מעגל קסמים ובעיקר הרגשה של קיצוניות, בלתי הפיכיות ופחד מתמשך מאירועים מוחיים. והמילה מתמשך תופסת פה מקום חשוב כי הדבר לא עובר!!!!!!! תודה רבה ומבקש ישיועה!!!!!!!!! רני!!!!!!

שכחתי להוסיף: להשאיר אותה בכל זאצ אצלו? לקחת אותה בחזרה לתמיד, לקחת אותה עד שיזדקק לה באמת או להגיד לו שאולי אזדקק לה בעתיד ואשמו אותה בשבילי? תודה רבה רבה רבה!!!!!!

לרני שלום, אני חושב שלך כתבתי על הקושי לוותר על דברים. לתת-לותר-לעזוב הרבה יותר קשה מאשר להחזיק ולשמור אצלי. טוב שנתת לו את החגורה, לפחות היא תשמור עליו שהגב שלו לא יפגע. מעשה טוב עוזר לנותן לא פחות מאשר למקבל. באמת שאלתך קשה, הבעיה היא איך אפשר להסית את המחשבות ולחשוב על דברים אחרים, לצפות בטלוויזיה, סרט טוב, או כל פעילות אחרת. הדברים יסתדרו לטוב, העיקר ללכת קדימה. שבת שלום, דר' גירוא הידש