ד"ר הידש

בהמשך לאובדן התמימות.אתה צודק במאה אחוז, זה מין שלב כזה בחיים. ולגבי אותו ניצוץ שחייב להישאר אני גם מסכימה.משום מה אנשים חושבים שחלק מבגרות זה לאבד את התמימות, לא להיות פראייר. ואני שונאת את זה.אני לא רוצה להיות לגמרי מבוגרת, אני רק בת 24,ואני בחורה ,לא אגזים ואומר ילדה.אפילו שיש לי ילד. ודווקא בא לי קצת להיות פרייארית.וקצת להיות תמימה.אני לא חושבת שאני לגמרי חלק מעולם המבוגרים.אלא קצת מעולם הילדים אפילו הקטנים שבהם. לפעמים יש לי שפה משותפת איתם, וכיף לי לדבר אפילו עם ילד בן 6.

אותו ניצוץ שיש בנו לא שייך לגיל. היכולת להיות "ילד" בכל גיל היא חלק מהאישיות . יש אנשים שגם בגיל 07 פלוס עדיין ילדים בנשמתם, יש בהם את אותה שמחת חיים, תום ומשהו נקי כזה שיש לילדים. עם ההתבגרות ועם הנסיון שאני צוברים בחיים ברור שחל שינוי, אבל לשמור על אותו ניצוץ פירושו לא להיות ציני ומרירי ולהסתכל על החיים ועל חצי הכוס המלאה שיש לנו. שמחת חיים והומור עוזרים לנו במצבים הקשים ביותר. גיל הוא רק מספר ואם תשאירי בתוכך ובנשמתך את הילדה שבך אני בטוחה שתמיד תהיה אהבה בתוכך ובסביבתך.

שרונה היקרה אני חושבת שזה נפלא שאת משמרת את תמימותך וחלק מהילד שבך. הרבה דברים משתנים כאשר אנו מתבגרים. דוגמה אחת היא היכולת שלנו לדבר בקול או לעצמנו. פיאזה טען שעד גיל 7 בערך לילד יש יכולת לדבר לעצמו ובעצם לחשוב בקול ואילו כשאנו מתבגרים אנו מאבדים יכולת זו בעצם קולנו נהפך להיות " inner voice" כלומר שאנו חושבים ומנתחים דברים בשקט בלב. דוגמה נוספת היא אובדן התמימות כמו שציינת. הפילוסופיה עובדת יפה מאוד עם ילדים משום שלילד יש תמימות נצחית ורצון תמיד לחקור ולדעת ואליו המבוגר מאבד זאת. לדעתי לכולנו תמיד יש ילד קטן בפנים ולא משנה איזה גיל אנחנו וזה נהדר אםמדי פעם ניתן לילד הקטן הזה לצאת החוצה ולהראות פניו , אפילו אם רק לזמן קצר...... נקודה למחשבה

היי כולם רוצים להיות חזקים ותמיד להוכיח לכולם שהם לא פריירים. כך גם בכביש וכך בכל דבר בחיים. מה שקורה במדינתינו הקטנה שכולם לא פריירים אבל בסך הכל כולנו מפסידים והמצב הכללי נעשה יותר גרוע. אז אני מודיע לכולם שאני פרייר גאה. אני מוכן להפסיד בכביש ולהשאר בחיים, אני מוכן לוותר ולשמור על הבריאות שלי, ולא איכפת לי שחושבים שאיני מספיק תוקפני ואין לי מספיק מרפקים. אקים מפלגה חדשה של פריירים גאים. שבת שלום, הידש