נסוגה אחורה

הי לכולם אחרי השיפור שהיה אתמול השלתי את עצמי שאולי ההתקף חרדה האחרון היה אפיזודה חולפת ושאולי הירידה במינון הכדור מכדור וחצי לחצי כדור לא כל כך נוראית ושאני מתחילה להיסתגל לכך, אך המציאות תפחה על פניי. היום שוב הייתה הידרדרות שגורמת לי לרצות להעלם ושואבת ממני את כל הכוחות והאופטימיות. לפעמים אני כבר לא מצליחה לעבוד על עצמי שיהיה בסדר ולפעמים אני כבר לא מאמינה בזה. בכל אופן, הייתה לי פגישה עם הפסיכאטרית המקסימה שי היום והיא המליצה לחזור לכדור שלם . לדעתה סביר להניח שהחצי כדור הזה לא הוא שהשפיע כל כך מהר על הנסיגה ( כי התחלתי לרדת במינון רק לפני שבוע) אבל לא כדאי לקחת סיכונים מיותרים. מה שזה לא יהיה אני נסוגתי אחורנית כמה צעדים טובים.....אולי זה פשוט לא הזמן המתאים לשינויים מקווה שיהיה טוב, אריאל

אריאל היקרה.ממך אני למדתי על לא מעט אופטימיות.למרות שמעולם לא פגשתי אותך פנים מול פנים, זה לא מפריע לי ולו במעט ללמוד עלייך,ועל החוזק ,חוסן הנפשי שלך. הפסיכאטרית בטח אמרה לך, ואם לא אז אני בטוחה בזה.שיש לך קצת חששות לגבי הורדת המינון וזה טבעי.כמו שאת אמרת לי ,על תחששי להשתמש במה שעוזר לך כדי להרגיש יותר טוב.אז גם אני אומרת לך, קחי את הזמן.לאט לאט. אני יודעת שאת רוצה לרדת במינון. ובכלל את בחורה לוחמת אין לי ספק בכך. בשביל מה אנחנו פה.בשביל לעודד אחד את השני.ולהיות אופטימיים כמה שיותר.(לי לפעמים קשה, כי אני לא מבינה הרבה דברים שקשורים במחלה הזאת). אולי אם הייתי קוראת איזה ספר מדהים, לא סתם ספר של ספרייה. אז הייתי מרוצה יותר.ומבינה לעומק.כי יש לי את הרצון העז לקרוא , ולחקור ולהעמיק.בכל רזי המחלה המשונה מאוד הזאת.אבל לצערי אני יודעת שלא יודעים עליה הרבה.ופסיכאטרים לא ממש מתלהבים לעשות לנו הרצאות בחינם. בכל אופן.אני איתך תמיד. ואל תדאגי לאט לאט. שרונה

שרונה היקרה אין מילים בפי להודות לך על כל התמיכה שאני מקבלת ממך. הכרתי פה בפורום אנשים כל כך מדהימים שלא מההסים להושיט יד לעזרה כשצריך. אני לוקחת את מילותייך " לאט לאט" ואשתדל באמת לעקוב אחריהם. היום הייתה לי שיחה כואבת עם הפסיכאטרית כי ציינתי בפניה את מצבי בשבוע האחרון ואת האכזבה העצומה שבי על ההידרדרות. היא הבינה אותי ותמכה בי כמו תמיד אך אמרה שנראה לה כי הירידה במינון אולי הייתה מוקדמת מדי ושצריך להמשיך את תקופה מסוימת עם המינון הקודם. היא שאלה מה עעדיף: לנסות להמשיך במינון הנמוך ואז לחיות עם הפחד מחרדה ובעצם מהחרדה עצמה ( כי לצערי היא כבר שבה אלי) או לחזור למינון הקודם ולחיות עם האכזבה מהחזרה למינון. כרגע בחרתי בתשובה הקלה ( אם יש כזו) והיא לחזור למינון הישן. אני לא רוצה שוב לחזור לתקופה האיומה שהייתה לי והרשתי שהשבוע אני עושה צעדי ענק בכיוונה. אני לא אגיד לך שאני לא מאוכזבת על השינוי לרעה הבליתי צפוי , מאד רציתי שפני הדברים יהיו אחרת אך מה אפשר לעשות? את יודעת שרונה, מה שהכי מפריע לי הוא שתמיד אבל תמיד אחרי כל שיפור במצב אצלי באה היתרסקות ואז אני אוספת שברים, לומדת לקחים וממשיכה האלה אבל כל פעם שזה חוזר אני שואלת עד מתי? למה שפעם אחת לא יהיה שיפור וזהו- בלי אבל ובלי כלום......

לאריאל שלום, אני מסכים עם הפסיכיאטרית שלך שלא כדאי לקחת סיכונים רבים מדי כיוון שהתמונה הכללית אצלך מורכבת. אני חושב שכבר לפני כמה ימים פירטתי את דעתי זו. חבל על העליות ובעיקר האכזבות שלך. תנסי לראות תמונה יותר רחבה, איך נראה השבוע הנוכחי לעומת השבוע שעבר, לא כל יום וכל שעה אלא מספר ימים ואחר כך תעברי לשבועות וחודשים. הכיוון הכללי חשוב. נמשיך כולנו לשמור אחד על השני, שבת שלום, הידש

ד"ר הידש היקר השבוע האחרון לעומת האחריםבאמת היה נראה כמו גיהנום לעומת גן עדן ואני בכוונה מפריזה בתיאורים כי כבר הרבה זמן ( כמעט שנתיים) לא הייתה לי תקופה כו טובה כמו האחרונה. מה שמפליא אותי הוא שקשה לי להאמין שבעקבות הורדה של שבוע אחד בלבד במינון הגוף כבר התחיל להגיב בצורה שכזו או שזה פשוט פסיכולוגי ( מעצם הידיעה שאני מורידה במינון). אם התשובה היא שזה פסיכולוגי אז אני מאוד חוששת לעתיד כי גם בעתיד אני אחשוש מהורדת מינון וזה טיבעי אז האם תמיד אני אגיב כך? בכל אופן, חזרתי למינון 35 מ"ג ומקווה לטוב. תודה על הכל אריאל