ל-אור.

היי, ראיתי ששאלת איך זה להיות אמא לילדים ולסבול מחרדות.אני יודעת שלא שאלת אותי אבל בכל זאת הרגשתי צורך לספר לך. אני בת 36,אמא ל-3 ילדים.אצלי החרדה הופיעה לאחר הלידה השלישית(לפני שנה)בעקבות לידה לא רגילה שגרמה לפגיעה מבחינה פיזית(היום אני בסדר)וכתוצאה מהטראומה של הלידה הופיעה החרדה. אני לוקחת סרוקסאט-כדור ביום והחיים יפים. ישנם ימים קשים אבל מתגברים-אפשר לחשוב שיש לי ברירה. אני עובדת מ-8.00 עד 16.30.ואז מתחיל ה משמרת שנייה בבית.טיפול בתינוק,עזרה בהכנת שיעורים ומבחנים,ארוחות ערב ועוד כל מיני עיסוקים על מנת להחזיק בית נקי ואוהב. ילדיי לא מרגישים שקשה לי,אני לא מתלוננת בפניהם והאמת שגם לא בפני בעלי.בסך הכל באמת בסדר,אבל כשקשה לי אני די לבד בעסק הזה.בעלי מאוד עוזר,אבל איננו יכול לעזור מאחר ומי שלא חווה חרדה לא מבין על מה אנחנו מדברים. אני יכולה לומר לך-את יכולה להביא ילדים ולגדל אותם באהבה למרות החרדה. בהצלחה שגב

כל הכבוד על התמודדות.זה מעודד אותי.סך הכל את אמא לשלושה ילדים וגם עובדת בחוץ ובבית. כל הכבוד.ואני מאחלת לך שתמיד תמיד יהיה לך טוב.ולמשפחתך

היי, תודה תודה על המחמאות. אני מאחלת לך שיהיה לך הכי טוב שבעולם. אני יודעת שקשה לך,ואת עדיין נילחמת בכדורים-הלוואי ותצליחי ואם תגיעי למסקנה שאת לוקחת כדורים אני מבטיחה לך שתרגישי נהדר. גם לי קשה עם זה-אבל לא הייתה לי ברירה. כל טוב שגב