שיר שכתבתי

מעגלים חום גוף עוטף אני פוסעת גלי ענק מתרוממים חוזה צללים ומבטים היא מתרועעת בין מתים דברי והס- הנך השקר עינייך חללים שחורים דמותך חסרת כל שם ופשר את נעה בין מעגלים הלא אמרת כי לא תשובי? הלא הבטחת דיברי כזב? האור מצליף בי, והחושך- אני היא את והמיטב.

לאריאל שלום, תודה, תודה. השיר "עשה" לי משהו למרות שאיני בטוח עדיין שהבנתי הכל, האם נפלה טעות דפוס בשורה האחרונה? לא הבנתי. אם לא אכפת לך, אבקש עזרה. הידש

השרה האחרונה בעצם אומרת שה"את" שאני מזכירה בשיר היא בעצם אני עצמי כלומר שאנו כאחת. תודה על ההתיחסות. אתה מקסים

השיר שלך ריגש אותי הכאיב. קראתי אותו מספר פעמים והרגשתי את הקרבה של החיים למוות, לריק. אותך, "מתרועעת עם מתים", יש פעמים שגם אני חשה את זה. "המיטב" - יש גם מיטב וזו נקודת אור, כי גם בדרך החשוכה הזאת יש בדמות הזו את הטוב ביותר הפנימי ובך אריאל יש את המיטב שבמיטב. נשמה גדולה ונקיה. כך אני קוראת אותך ותמיד אוהבת לקרוא אותך. יום מקסים לך

נטע היקרה הפירוש שלך לשיר הוא כמעט זהה בכל המובנים לשלי ונראה כי הצלחת להבין את נפשי היטב. תודה לך על המחמאות אני מאוד מתרגשת מהם. זה אתם , אנשים מקסימים שמוצאים ממני את הטוב . שלך, אריאל