אניטיביוטיקה לנפש - מי צריך?

סתם סיטואציה : יש לכם כבר יומיים חום של 38.5, יש בחילה, חוסר תיאבון, צמרמורות, כאבי ראש ועוד כל מיני דברים רעים ומגעילים - כמה מכם ילכו לרופא? סביר להניח שרובנו לא נלך, למה? כי אנחנו יודעים שזה עדיין לא עד כדי כך חמור : יכול להיות שזו שפעת, סתם וירוס או חיידק, כבר חלינו פעם והחלמנו תוך מס' ימים, פשוט מוקדם מדי מכדי ללכת לרופא, ניתן לזה עוד כמה ימים ואם זה לא יעבור אז נלך לרופא, חוץ מזה עד שנקבל תור...כבר כדאי לוותר ולחכות עוד קצת. ברוב המקרים אכן המחלה חולפת תוך מס' ימים-שבועות והגוף מתגבר עליה לבד מבלי להזדקק לכל מיני תרופות (אנטיביוטיקה, לא אקמול), חוץ מזה אם זה וירוס אז גם הליכה לרופא לא היתה עוזרת כי פשוט נגד וירוסים אין תרופות! מה בעצם קרה חוץ מזה? המערכת החיסונית שלכם גם זיהתה את החולירע הקטן שעולל לכם שמות בגוף ודאגה לשים שלט של "סגור לרגל שיפוצים" בפעם הבאה שהחולירע ינסה לתקוף. ומה היה קורה אם היינו הולכים לרופא מוקדם מדי? סביר להניח שהוא בעצמו היה מייעץ לנו להמתין מס' ימים (בדיוק מהסיבות שלעיל) ואם לא הוא היה מפציץ אותנו באנטיביוטיקה שהייתה מחסלת את החיידק (לא עובד על וירוסים, באסה) מבלי שהגוף שלנו יצטרך לעבוד כל כך קשה., והכל טוב ויפה (חוץ מכמה תופעות לוואי שוליות אבל הן באמת שוליות יחסית למחלה עצמה) מה בין שמיטה להר-סיני אתם שואלים (או שאתם חושבים שמישהו טעה כאן בפורום)? אז ככה: כמו שהגוף שלכם יודע להתגבר על מחלות ויראליות ובקטריאליות בעצמו, ובנוסף גם מחסן אותנו למקרים הבאים לא עלינו, אז ישנם הרבה מחקרים שמצביעים על אנאלוגיה בדרך בה עובדת המערכת החיסונית של הגוף לדרך שבה עובד גם המנגנון הנפשי שלנו - עם הזמן אנו נתקלים במשברים שונים שמעוררים את "המערכת החיסונית של הנפש", המערכת הזאת מוודאת שבפעם הבאה שאנו חווים את אותו משבר הוא יזיק לנו פחות כי אנו כבר מכירים אותו ויודעים איך להתמודד איתו, וחוץ מזה הוא כבר לא מפחיד כמו פעם. לעומת זאת אם נרוץ לרופא ברגע שאנו מרגישים קצת חרדה או סובלים מהתקף פאניקה אז סביר להניח שהוא יפציץ אותנו באנטיביוטיקה של הפסיכיאטריה (SSRI's : סרוקסט, אפקסור וכו'), הסמפטומים יעלמו עם הזמן והמחלה "תעבור" - אבל במקרה כזה, ממש כמו עם האנטיביוטיקה, החיידק אולי מת ואולי נחלש אבל הגוף שלנו לא מחוסן בפניו כי הוא פשוט לא הספיק ללמוד איך להתמודד איתו - הוא אינו מכיר את מגרעותיו וחולשותיו ולכן בפעם הבאה שהוא יתקוף שוב נקבל אנטיביוטיקה לנפש (SSRI או משהו עתידני אחר), ושוב "נתגבר" וכך נכנס למעגל קסמים שהדרך ממנו החוצה קשה. מה אני מנסה להגיד? שמי שיש לו חום של 38.5 כבר חודש ולמרות כל מה שהוא ניסה החום לא עובר שילך להתייעץ עם רופא ואם צריך יקבל אנטיביוטיקה (אבל רק אם באמת צריך!). מי שחולה רק שלושה ימים, שינסה להתמודד בלי אנטיביוטיקה (יש הרבה אלטרנטיבות יעילות לא פחות והכי חשוב בכלל לא מזיקות) , הגוף יכול להתמודד ברוב המקרים ותקבלו כבונוס בסוף את השלט של "סגור" ובפעם הבאה שהוירוס מנסה לתקוף הוא פשוט לא יוכל להיכנס. תחשבו על זה. נ.ב. לי היה חום של 38 והייתי כל כך לחוץ ומבוהל, אז החליטו לתת לי אנטיביוטיקה ושמה סרוקסט, ממש כמו שמוכרים רגיעון בבית-מרקחת, כמו שדיברו על הפניצילין בשנות ה-40 כך סיפרו לי על נפלאות הסרוקסט וכמה אני באמת צריך אותו, ממש לא מתאים לי אבל לקחתי, לקחתי במשך חודשיים ובינתיים קראתי וקראתי כל מה שאפשר על "האנטיביוטיקה" הזאת והחלטתי שהיה פשוט מוקדם מדי, הפציצו אותי באנטיביוטיקה מבלי לומר לי שאפשר גם עם קצת "אקמולים" וקצת מנוחה במיטה, אז עכשיו הפסקתי עם האנטיביוטיקה הזאת, ועכשיו אני הולך להתמודד בלי אנטיביוטיקה כי פשוט זה היה מוקדם מדי.

בהצלחה ותעדכן אותנו. אני לוקח קסנקס משנת 1990 ( לאחר שהובטח לי שהתרופה אינה ממכרת ) ואין ביכולתי להגמל למרות שהתרופה כבר לא משפיעה לטובה. כל טיפולי הגמילה שעברתי לא הועילו והסתימו בהתקפי אגורפוביה ( ממנה לא סבלתי בטרם תחילת הטיפול ). הגמילה מקסנקס יותר קשה מהרואין. אם היתי נרקומן היתי מתאשפז ונגמל (פיזית ) תוך 4 - 5 ימים. תהליך הגמלה של קסנקס אורך זמן ממושך, וההצלחה מוטלת בספק כמו במקרה שלי. מחזיק לך אצבעות. הלוואי ותוכל להסתדר ללא כימיקלים

רק לתזכורת ציינתי כאן בזמנו שם של תרופה שעוזרת לגמילה מקסנקס, טרוקטיל.

אני מאמינה שיש כאלו שלקחו מנוחה ונכנסו למיטה , אך שכחו לצאת ממנה.

לניר שלום, אני מקווה שעשית את הצעד הנכון ביותר עבור ניר, ובהחלט מקווה שצדקת. אתה מעלה שאלה חשובה ביותר, מי קובע מתי צריך להתחיל עם תרופות נוגדות דיכאון? ומתי צריך להתחיל בטיפול נוגד דיכאון? האם הדברים קשורים רק לדברים פנימיים או האם גם לדברים חיצוניים. למשל: אם היית חייב לנסוע לארה"ב להרצאה או לפגישה עסקית מאוד חשובה, החום עולה מרגיש רע וכדומה כפי שתיארת, האם היית מזרז את הפגישה עם הרופא? האם היית הולך לרופא פרטי? או האם היית מתחיל עם פניצילין לכל מקרה כי אם זה לא וירלי יתכן מאוד שלא תצליח לתפקד היטב בישיבה העסקית? כל אלו שאלות חשובות, הן גם משתנות מאדם לאדם, אבל אולי יש גם כללים? מה דעתכם? הידש