לאריאל

בוקר טוב אתמול עבר עלי אחד הימים הנוראים בחיי, הייתי אצל הפסיכיאטר והייתי מאד בחרדה מפני הביקור אצלו , הוא אמר לי לקחת 3 קסנקסים ביום כדי להרגיע את עצמי וגם בגלל שהסרוקסט מאד מגביר לי את תחושות החרדה , וגם הוסיף שאולי הוא יגיע איתי למינון מקסימלי של הסרוקסט בעתיד , אני מאד נילחצתי מזה . מה , עד כדי כך המצב שלי חמור? שחזרתי ממנו התחלתי לבכות בלי הפסקה למשך כמה שעות , נראה לי שנכנסתי לדיכאון עמוק מאד , ושום דבר לא יוציא אותי מזה , אני כל כך משתדלת לטפל בעצמי כמו שצריך ועדיין , אולי בגלל תופעות הלוואי של הכדור שוקעת יותר ויותר , לבעלי כבר אין סבלנות אלי , הילדות לא מבינות מה עובר עלי , ואני פשוט ביאוש טוטלי , מתי לעזאזל תתחיל קצת הקלה והפוגה? ביי אני מיואשת יונית

היי יוניתוש את כבר מכירה את דעתי השלילית לגבי תרופות, אז קחי את דבריי בעירבון מוגבל. מה שאת מתארת מאוד מוכר לי מהניסיון שלי. גם לי הרופא אמר שצריך לעלות את המינון לאחר שתיארתי לו את סיבלי, אך מכיוון שאני מכירה את עצמי היטב, וידוע לי שלא יכול ליהיות שבן-אדם נורמלי עובר את מה שאני עוברת, תחושות של פחד מתמיד, תחושות של טירוף, שאוטוטו לא אחזיק מעמד ויאשפזו אותי...פשוט החלטתי לשים קץ לכל עיניין התרופות! היו לי הרגשות של בכי עמוק שלא ניתן לתאר, שמרוב שהוא היה כ"כ עמוק לא הצלחתי להוציא אותו...היה לי בכי מוזר...עם נשימות מפחידות...אני סבלתי כך במשך שנים, בנוסף לסיוטים בלילות, וכל הזמן נתנו לי את ההרגשה שאני לא בסדר, שהחרדה גוברת, וכל מיני שטויות. היום אני לא לוקחת כדורים. אני מרגישה רוב הזמן מצויין, מלבד ביטויים של חרדה במהלך השינה בימים לחוצים, שאיתם אני מנסה להתמודד, וכן השלכות של כל אותם שנים שלקחתי סרוקסט על הביטחון העצמי שלי ואמונה שלי בשפיותי...אי אפשר לתאר מה עברתי באותה תקופה, ואני יודעת בוודאות שזה בגלל הסרוקסאט, גם אם דר' גיורא הידש ורופאים אחרים יטענו אחרת! הם לא לקחו את התרופה. אין להם מושג מה את עוברת. וגם אם לאחרים התרופה עוזרת, יש כאלו שהיא פשוט רק מחדדת אצלם את החרדה ומעוררת את כל "העצבים" בגוף... אני לא בקיאה בתרכובות הכימיות שבתרופה וכן לא בכל תגובות השרשרת שפועלות במוח, אבל אני יודעת בוודאות שגם למדענים שעוסקים בתחום יש מושג קלוש בנושא לגבי ההשפעה של כל חומר על המוח והמינון המדוייק שפועל בכל תגובה כימית. הסרוקסאט הוא כדור מאוד חזק לדעתי. תכונות אופי ורגשות הן למעשה חומרים כימיים במינונים מיזעריים של ננו ומיקרו מיליגרם...זה כל ההבדל...לכן לדעתי צריך להזהר מאוד בשימוש עם תרופות... גם רוצח התינוקת הודיה השתמש בסרוקסאט, אבל הרופאים יגידו שהוא קיבל "טיפול"...אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות...גם אני "טופלתי" הרבה שנים, ואני כ"כ מצטערת שהסכמתי בלחץ הרופא להתחיל עם התרופות...הלכו לי לאיבוד שנים טובות ויפות בחיי... יונית, לדעתי, כדאי לך לנסות תרופה אחרת אם יש לך כח לסבול עוד, כי כל התרופות הן עם תופעות לוואי כאלו ואחרות...או שתנסי לשקול את מצבך החרדתי לפני הכדורים, אולי "עדיף" לחיות עימם ככה מאשר עם תרופות שלא עוזרות, ולעיתים אף מחמירות את המצב הנפשי. אני יכולה רק לעודד אותך שמצבי היה יותר גרוע משלך, והיום כאמור מלבד הביטחון העצמי שלי בשפיותי לאור "החוויות" שעברתי עם התרופה, וביטויי חרדה שניתן לחיות עימם, אני מרגישה ממש מצויין! פעילות גופנית, שינה של לא יותר מ 7 שעות ביום, חברים,משפחה, עיסוק, הרפייה עוזרים מאוד לגוף ולנפש. תאמיני לי, אני יודעת (לעומת רב הרופאים שמחלקים תרופות כמו סוכריות...) מה את עוברת, ואפשר להתגבר על החרדות בדרכים אחרות...לא תמיד לרפואה יש תשובות, בטח לא בכל מה שקשור למוח... הנסתר בתחום זה רב על הגלוי ואני מעדיפה להשאירו בינתיים לאלוהים או ל"דרך הטבע" עד שיפענחו בדיוק מהו הגורם לחרדה! עד אז אני מעדיפה לסבול מחרדות, ולא משיגעון כתוצאה משימוש בסרוקסאט!

היי יונית, אני מרשה לעצמי להשיב לך למרות שכתבת לאריאל. מה שאת מתארת הוא די צפוי : תמיד לפני ביקור אצל פסיכיאטר,רופא, פסיכולוג או כל אדם מקצועי אחר שמטפל בבעיה החרדה גוברת וכך גם חוסר השקט והעצבנות, זה די טבעי לגבי מישהו שנמצא במצב של חרדה - ממש כמו שנלחצים וחרדים ממש לפני מבחן, אבל אל(!) תשליכי ממצבך זה לגבי מצבך הכללי : השיפור אינו בא תוך יום-יומיים ואם נסתכל עליו בצורה של גרף הרי שהוא אינו ליניארי-ישר אלא יש בו גם מורדות (סינוסים קטנים כאלה...) אבל בסה"כ מנ' השקפה רחבה ועמוקה יותר הגרף נמצא במגמת עלייה - את פשוט באיזה בור קטן כרגע (צריך להוסיף לוח ציור לפורום הזה, זה היה פותר הרבה דברים). כמו שנאמר : דברים שרואים משם לא רואים מכאן - כולנו היינו שם (בבורות האלה), כולנו חשבנו שאנו חווים את החרדה הכי קיצונית שיש בעולם ואף אחד לא חווה חרדה כמו שלנו, וכולנו טועים בזה - אבל את זה אנחנו יודעים רק בדיעבד, אחרי שעברנו את כל הבורות בדרך. יונית יהיה בסדר, גם אם נוסעים על כביש משובש ומלא בורות אם לא נלחצים ופשוט מקבלים את המהמורות שבדרך מבלי להתהפך מגיעים בסוף ליעד בדרך זו או אחרת. שבוע טוב!

יונית היקרה טוב שהיית אצל הפסיכאטר ואנא אל תדאגי בגלל המינון המקסימלי. את יודעת , אני זוכרת שבתחילת דרכי לקחתי סרוקסט עד שגם אני נאלצתי לעלות למינון מקסימלי ונלחצתי מזה מאוד. בסופו של דבר הגעתי לכדור אחר- רמרון במינון מקסימילי והנה עכשיו אני כבר ירדתי לחצי כדור ( מכדור וחצי). יתכן שזה מה שאת צריכה עכשיו והאמיני לי שזה מה שיכול לעזור לך. כשיגע הרגע הנכון את תתחילי לרדת במינוןוהוא יגיע. יוניתי, אל תאבדי תקווה.עכשיו את עוברת תקופה קשה אך את תראי שאת עוברת אותה היא בקרוב תעבור ממך והלאה. את חזקה ושום בכי יוכיח ההיפך. טוב שבכית ופרקת קצת את ריגשותייך. אני פה איתך תמיד כמו רבים אחרים ואני חוזרת - אם את רוצה לדבר בטלפון רק תגידי תרגישי טוב מתוקה, חושבת עלייך תמיד אריאל

מסכימה עם אריאל נהדר שפרקת את רגשותייך ובכית. את מודעת היטב למה שעובר עלייך. וכשאנחנו בוכים זאת תגובה מצויינת שלנו להתמודד עם הכאב שלנו.זה כבר נהדר. דבר שני יש משפט שאריאל אמרה.יש עליות ומורדות.אחרי המודרות יבואו עליות. תייהי חזקה. זה הכי חשוב.אנחנו איתך תמיד. תראי שיהיה יותר טוב. שרונה