שאלה

יש אנשים שלוקחים כדורים יום יום.למשל חולי סכרת מזריקים אינסולין כל יום או חולי לב לוקחים כדורים כל יום וכו'. החרדה היא גם מחלה/הפרעה או איך שלא נקרא לזה. כדורים מאוד עוזרים ולפעמים דרושים גם כדורי הרגעה בנוסף לכדורים ממשפחת ה ssri. אז למה בעצם לא לקחת בבוקר כדור הרגעה,בערב נניח סרוקסאט ואז לחיות נורמאלי בלי לשקוע יותר מדי בנושא כלומר כמו שאר האנשים שלוקחים כדורים למחלות אחרות.אז זה יראה יותר לגיטימי ופחות מפחיד.נחיה טוב ולא נתעסק בזה (לפעמים כבר בצורה אובססיבית כמוני שכבר עשתה מיליון מחקרים בנושא..). מה דעתך??

לאורית שלום, הלוואי וזה היה כל כך פשוט, ניסיתי לפתח דיון ואשמח לכל תגובה, מדוע עם חרדות זה שונה? מדוע אנשים מרגישים שהם חלשים/ החברה לא מקבלת אותם / הדימוי העצמי נפגע וכך הלאה, תראי את שאלת של שגב למטה ומספר תגובות נוספות מהיום. עדיין יש סטיגמה על הפסיכיאטרייה והפסיכולוגיה, זו המציאות. שיהיה רק טוב, ואשמח לפתח את הנושא הידש

מי שחולה בסכרת או סובל ממחלת לב, מתייחסים אליו כאל "סובל", כאל מי שאמור כל הזמן לוותר-על פעילויות,על סוגים של אוכל וכו' וזה כמובן יוצר אמפתיה כלפיו. לחולים במחלות פיזיות יש לגיטימציה מלאה, אולי כי הם אינם נתפשים כאשמים במצבם ולכן הם "מסכנים" . חרדה או דיכאון אינם דברים שניתן למדוד אותם באופן מדוייק, ("לאיזה ערכים של דיכאון הגעתי בבדיקה הנוכחית?"...) החולה בהם איננו בהכרח סובל מהם באופן קבוע ורצוף, לפעמים הוא יכול לתפקד ולפעמים לא, לפעמים הוא עובד ולפעמים לא, לפעמים צוחק,לפעמים "זולגות הדמעות מעצמן". חרדה ודיכאון, לפחות ע"פ תגובות שנתקלתי בהן, נראים למי שלא חווה אותם כ"מצב רוח רע", לפעמים כ"פינוק" ושמעתי גם מי שהסביר,בפסיבדו ידענות ש"זה נובע מרצון בתשומת לב". מעבר לזה- לא בדיוק ברור לאנשים מה עושה פסיכיאטר או פסיכולוג ואיך אפשר (גם) באמצעות שיחות לרפא מחלה. אני חושבת שכאשר דברים אינם ברורים, הם מאיימים יותר על מי שלא מכיר אותם. קל יותר לגנות את ה"פסיכים" הסובלים מחרדות,דכאונות וכו' מאשר להתעמת עם הרעיון ש"זה" יכול לקרות לכל אחד. כאילו שהגינוי או חוסר הסובלנות מעיד על כך שהמגנה הוא בוודאות אדם בריא בנפשו. כך אני חושבת. אשמח להקשיב לדעות נוספות.