לאריאל

בוקר טוב שוב יום חדש , שוב אותן תחושות , שום דבר לא זז, נמאס לי לבלבל את המוח לרופא שלי ולפסיכולוגית , הם כולם טוענים לא לוותר עכשיו להמשיך את הימים כפי שהם עד שהמצב יתאזן , אבל זה כל כך קשה , פשוט יצאתי ממעגל החיים , אין לי מילים אחרות , בקשר לאישפוז , אף אחד לא מתייחס אלי ברצינות , אבל , באמת התחושה היא כאילו אני הולכת להתחרפן בקרוב , מתי לעזאזל הכדור יתחיל להשפיע ? כל התחושות והסימפטומים שלי כל כך גברו , שעכשיו כל השנים האחרונות נראות לי כמו פיקניק אחד גדול , בעלי עוזר לי מאד וגם אמא שלי אבל הם פשוט לא מבינים מה עובר עלי , ואי אפשר להסביר להם מה אני מרגישה , ניסיתי ללכת ללימודים אתמול , ואחרי חצי קילומטר פשוט ויתרתי וחזרתי הבייתה , היאוש כל ככככך חזק , פשוט אני מרגישה בבור ללא תחתית , הפכתי מבחורה שמחה ועליזה (עם חרדות) , לבחורה מיואשת ומדוכאת , כמה זמן לוקח עד שהתופעות לוואי האלו עוברות? והאם זה לא קצת מוגזם? אריאל , תכתבי לי אני מתעודדת לשמוע שיצאת מזה , מקווה שעוד כמה שבועות גם אני ידבר אחרת ביי יום טוב יונית

ליונית, תהי חזקה.אני מבטיחה לך שזה יעבור.גם אני עברתי את מה שאת מתארת.אל תישברי.את חייבת להיות חזקה.את תעברי את זה.את לא משוגעת וגם לא תשתגעי.את עכשיו מפוחדת אבל תראי שזה רק ילך וישתפר.אל תדאגי.

היי תודה מתוקה על כל העידוד , אני כל כך מנסה להיות חזקה אבל הזמן לא עובר , יש לי הרגשה שכך זה ישאר לנצח, האם את נעזרת בכדורי הרגעה ובאיזה מינון? כמה זמן לקח לך עד שהכדור השפיע עליך , אין לי כוח אפילו לעשות פעולות פשוטות כמו ללכת למכולת ולהמשיך לתפקד כרגיל , בכל אופן , תןדה על העידוד ןתספרי לי על עצמך. ביי יונית

יונית היקרה אני שמחה שאת כותבת לי כי את מצליחה להעלות את חששותייך ופחדייך על הכתב וזה כבר חלק מתהליך שיחרור משהו. האמיני לי שאת לא משתגעת ואת לא צריכה אישפוז. את עוברת תקופה לא קל ואני מניחה שלוקח לגופך זמן להגיב לכדור אך אם דיברת עם הפסיכולוגית והרופא והם אמרו לך להמשיך בטיפול אז כנראה שזה מה שצריך להעשות. יונית, לעולם אל תחשבי שאת מנדנדת להם ושלא נמאס לך. זה תפקידם והם מקבלים משכורת על זה אז אל תרגישי לא בנוח להפנות תמיד שאלות אליהם. לצערי גם אני מתמודדת היום ( למעשה כבר מאתמול) עם התקף חרדה שעזב אותי כבר שנה בערך והוא הנשימות. היום באוטובוס בדרך הביתה כמעט פרצתי בבכי כשלפתע שיניתי את קו מחשבתי לחלוטין והחלטתי שאני חושבת על הבעיה אבל בכיוון חיובי. שיננתי לי במוחי הלוך וחזור שזה תופעה שאני מכירה ושאני לא אשבר ואתן לעצמי לסגת אחורה אחרי תקופה משמעותית של שיפור. ההתקף עדיין קיים אבל חשיבה אחרת עליו עוזרת למזער אותו ולהפוך אותו לשולי ולא לעניין המרכזי. להגיד לך שאני שמחה שזה חזר- לא כי זה מוכיח לי שזה תמיד עורב לי בפינה ושאולי אין לי מנוס מזה אך עובדה שאני יודעת " לקבל את פניו" בצורה לגמרי שונה מבעבר. יוניתי, גם את תלמדי להכיר את ההתקפים שלך ולהיתמודד איתם בדרכים שונות. כרגע נראה לך שמה שהיה לך בעבר הוא פיקניק אבל זה משום שגופך הדחיק את נסיון העבר וגם את הנסיון המר הזה שלך עכשיו הוא ידחיק בסופו של דבר. כשבנאדם סובל נראה שאין משהו יותר איום ממה שיש לו ולכן אני כל כך מבינה את תחושותייך. נסי כרגע לא להיתאמץ, להישאר בסביבה בה את חשה בטוחה ומוגנת. קבלי את עזרת האחרים כי את זקוקה לה כרגע ואין בזה שום רע. היי חזקה מתוקה- תראי שעוד קצת והדברים יתחילו להישתפר אבל דבר ראשון את חייבת להאמין בעצמך- תעבדי על עצמך בקטע הזה טוב?. תרגישי טוב, אריאל

היי אני מרגישה שאת כאילו החברה הכי טובה שלי בעולם , למרות שאני לא מכירה אותך אישית , התמיכה והעידוד שאת נותנת לי הם מעבר לכל דבר , פשוט ישנם שעות שאני קצת מתאוששת וישנם שעות שאני נוחתת אבל , ממש נחיתות משמעותיות , כמו פתאום להכנס לפאניקה מכך שאולי בכל אופן אני יגיע לאישפוז פסיכיאטרי , כי הרי אני מרגישה כל כך חולה וחלשה שכאילו אין לי כוחות לתיפקוד בכלל , אני מנסה לחסוך בקסנקסים , אבל רק הם קצת מקימים אותי על הרגליים , מדוע יש לכדורים הללו תופעות לוואי כל כך חזקות ? הם פשוט שיבשו לי את כל המאזן הכימי בראש , כל התקפי החרדה נהיו מועצמים פי כמה וכמה , אפילו לישון אני לא יכולה מרב חוסר שקט בגוף , אז , תחשבי לא לישון , לא לאכול , בסוף אני אתמוטט וזהו. אולי מחר יום חדש , ובו תפציע השמש , ואולי יהיה טיפה שיפור , ואולי אם העידוד שלכם אני יחזיק מעמד . אז שרק יהיה טוב יונית

בהמשך למה שסיפרתי: לפעמים גם לי יש מעין התקפון קטן א ב ל- הוא אף פעם לא מגיע לדרגה שעברתי והכי חשוב-למדתי איך להתמודד עם ההתקפונים.אני מקבלת אותם,מודעת לזה שהם יעברו,כמו שאריאל אמרה-אני עובדת על עצמי.זה באמת כבר נהיה שולי.והם פשוט עוברים. יונית -עכשיו את נמצאת בתוך חרדה וזה כמו מעגל שלא יוצאים ממנו.אבל מ נ ס י ו ן זה עובר.יהיה בסדר.את לא לבד.יש לך אותנו ואת משפחתך וחברייך.אל תדאגי.אני מבטיחה לך שזה יעבור.כל יום אני נכנסת לפורום ומקווה שתכתבי שיש שינוי לטובה.אני כאן איתך וכאילו עוברת את זה איתך כי אני יודעת מה את מרגישה. תהי חזקה יהיה בסדר.הייתי במצב יותר קשה תאמיני לי. תמשיכי לכתוב לנו.ואל תאבדי תקווה.