לאריאל

היי בוקר טוב אני עדיין מרגישה זוועה יש לי תחושות של אי שקט נוראיות בגוף , נראה לי שהמצב שלי מחריף מיום ליום , אין לי כבר כוח, איך התמודדת עם זה? אני לוקחת סרוקסט שלם כבר 6 ימים ורק מרגישה זוועה מיום ליום , אני מפחדת לזרוק את הכדור , כי אולי תחול הטבה בסופו של דבר , אבל מצד שני , אין לי כבר כוחות לסבול , ניסיתי לקחת קסנקס להקלה , אבל גם הוא בקושי משפיע , רק עידוד משפיע ועוזר לי ואולי גם אקמול קצת מקל על התחושות הגופניות הנוראיות. בכל אופן , אני יודעת שאת לא רופאה , אבל , האם כדי עוד לתת לזה צאנס או לזרוק את הכדור , שמחולל בי שמות , שוב , תודה על כל העידוד , אבל נראה לי שבסוף אני אצטרך אישפוז כי אני מרגישה שאני משתגעת , אולי אפילו במחלקה סגורה..... אריאל עידוד בבקשה יונית

לעניות דעתי ולנסיוני העשיר, אין טעם במסירות נפש על הישארות בתרופה מסוימת כאשר יש מיגוון גדול של תרופות לא פחות יעילות. מה עוד ש-6 ימים לתופעות לואי קשות זה יותר מדאי. איך אומרים תמיד המנחמים? יש עוד הרבה דגים בים.

יונית היקרה אני מזדהה איתך כל כך בפחד הזה משיגעון ,אך אני שחוויתי בדיוק את מה שאת מתארת יכולה להגיד לך שזה עובר. בהתחלה זה נורא וזה נראה כמו אויב בילתי מנוצח אך הזמן גורם לגוף לזהות את הסימפטומים, ולכן לפחד מהם פחות ובאיזה שהוא מקום לקבל אותם ( אם כי לא להשלים עם המצב שזה דבר שונה לחלוטין). יוניתוש' את לא לבד וכמוני בטח יש עוד כמה שמכירים בדיוק מה את חשה. את לא משתגעת ולא תצטרכי אישפוז. נסי כמה שפחות לחשוב על המצב ולמרות שזה קשה מאוד ( ואני יודעת כמה אנרגיה זה מצריך) את תצליחי בסוף. אני חושבת שמה שעזר לי בסוף לצאת מהמעגל זה הימצאותי בלימודים שכן כל פעם שעזבתי את הלימודים בדרך הביתה שבו החרדות- מה שהוכיח שאם אין זמן לחשוב והמוח עסוק במשהו אחר אז אכן החרדות פוחתות. האם יש משהו שאת אוהבת לעשות ומסוגלת לעשות עכשיו? דבר נוסף שעזר לי ואני אמשיך להגיד אותו כאן לכל אחד הוא שברגע שהחרדה באה קבלי זאת ואל תלחמי בזה. המלחמה בשעת חרדה גוזלת המון אנרגיה שגם ככה אין לך. יותר מאוחר נסי לחשוב איך את יכולה למנוע אותה בפעם הבאה. יוניתוש', האמיני לי שזה מצב זמני וזה יעבור. כרגע את בתקופה לא כל כך טובה אך את תצאי ממנה. אני רושמת לך את זה עם דמעות בעניים כי אני זוכרת איך אני הייתי ואיך לא האמנתי שאני אצה מזה והנה תראי אותי היום. יחד עם כוחותייך העצומים והאופי הנפלא שלך, הטיפול ואנחנו פה- תראי שעוד מעט הכל יהיה יותר טוב.לגבי הטיפול, אני באמת חושבת שאת צריכה להתייעץ , אפילו טלפונית עם המטפל שנתן לך את התרופה- זו זכותך! יונית, אני פה תמיד ואם תרצי לדבר באימל או בטלפון רק תגידי...... תרגישי טוב מתוקה, יהיה בסדר..

לאריאל- פשוט גרמת לי לבכות. גם אני עברתי את הסיוט שאתן מתארות. הפיתרון שלי מעבר לכדורים הוא שפשוט למדתי לחיות עם החרדות וכמו שאמרת לא להילחם בהן.כשכאב לי אמרתי לעצמי-זה התקף, זה יעבור,לא מתים מזה,זה שכיח,ומרוב שכבר התרגלתי לחרדות הן פשוט עברו.(כמובן במקביל גם הכדורים עושים את שלהם). צריך לדעת איך אפשר לחיות עם החרדות.זה כמו להתרגל לכאב או משהו כזה.אבל בסוף הוא עובר. לגבי תופעות הלוואי-תנסי עוד תקופה כי הן צריכות לעבור.תתיעצי עם הרופא בכל מקרה. ,

גם לך היו חרדות שעברו??? את יכולה קצת לספר על מה שעבר עלייך ואיך זה עבר לך? תודה, אור

שלום אור התקפי חרדה היו מנת חלקי מזה תקופה ארוכה והם אלה שהובילו אותי לדיכאון ולנפילה הגדולה של חיי- מהסיבה שיונית כבר ציינה- פחדתי פחד מוות שזה לא יעבור לי והאמנתי שכל חיי הולכים להיות סבל נוראי וזה ממש שבר אותי. אצלי החרדה הייתה נוראית משום שהיא הגיעה ברגע שהתעוררתי ולא עזבה אותי עד הרגע שהלכתי לישון. הכל החל בהרגשה של חוסר אוויר ולכן נשמתי כל הזמן עמוק.. זה היה הסיוט הכי גדול שלי וזה נמשך בערך כשישה חודשים יום יום וכל היום. זה היה גם התקף החרדה שיש לי ממנו הכי הרבה טראומה כי משם הכל החל ואז לא ידעתי שזה על רקע נפשי וחוסר הידיעה יותר עוד יותר פחד. אחר כך לצערי, עד שהתרגלתי להתקף אחד בא התקף מסוג אחר לחלוטין: הייתה תקופה שחשבתי כל הזמן שאני שומעת סירנות של אמבולנס וזה לא יצא לי מהראש, אחר כך היה לי קושי בבליעה ויובש בפה, דופק גבוה שהגיע עד 180 לפעמים, הרגשה לפעמים שאני יוצאת מדעתי, חוסר שקט מוחלט, שיר שנתקע לי בראש ועברתי עליו שוב ושוב וכו'. אתה מבין איך גופי תעתע בי כך שכל פעם שהתרגלתי למשהו אחד הגיע משהו אחר. לכן אני מבינה כל כך מה רושמים פה ואני רוצה לחבק כל אחד ואחת ולהגיד- שזה עובר. האמינו לי . גם לי לפעמים יש את המילחמות עם החרדה ולפעמים התקף כזה או אחר מגיע אבל אני יצאתי מהסיוט הזה וגם אתם תצליחו יוניתוש, האמיני לי שתצליחי!!!