תגובות חברתיות לדיכאון

מישהו מוכן לספר כאן איך מגיבים בסביבתו לענין הדיכאון? האם עוד מישהו נתקל בהתייחסות ביקורתית ושוללת,משהו כמו "יש לך סתם מצב רוח רע" או "זו סתם התפנקות"? מה אתם עושים כשזו ההתייחסות? איך מסבירים את המעברים החריפים מתפקוד מלא ועירני לגמרי ל"סמרטוטיות" כזו שגורמת לעייפות נוראה,רגליים שכאילו יש בהן ג'לי, דמעות פתאומיות? איך מסבירים את תופעות הלוואי של התרופות? עד כמה להניח לאנשים אחרים לדעת את הפרטים? איך גורמים להם להבין מהו דיכאון?מה מרגישים כשיש התקף חרדה?

הי נועה השאלה שאת מציגה היא באמת בעייתית ומורכבת. אני לא חושבת שמישהו יכול להבין אותך ואת כל מי שהתנסה בדיכאון ,עד שהוא לא חווה את אותו הדבר ( והלוואי שלא יחווה). קשה להעביר לאחר את העוצמות והתחושות כמו שהן ועל כן הצד השני מתקשה בלקבל את המצב ומתרץ תירוצים כמו " זו סתם עצלות" מפני שזה הפירוש הכי טוב שהם מצידם יכולים לתת. השאלה שאני רוצה לשאול אותך היא למי סיפרת וממי זכית לתגובות הנ"ל? אני שואלת משום שאני בחרתי לספר על הדיכאון והחרדה לקובץ מסוים של אנשים ( מפשחה קרובה וכמה חברות טובות). עשיתי זאת לא משום שאני מתביישת כי אין על מה להתבייש אלה משום הסיבה שציינת. אנשים לא כל כך יודעים מה זה ולמה לי להפיל את התיק הזה עליהם? מהחברות הקרובות והמשפחה אני מקבלת את מלוא ההבנה וזה מספיק לי. נועה, הפורום הזה יכול לשמש לך כעוגן לכל תחושותייך ואני מקווה שתעשי בו שימוש נכון. כאן אף אחד לא ישפוט אותך משום שאנו יודעים בדיוק איך את חשה. זוהי המפלגה הקטנה שלך , ואין כאן אופוזיציה. תרגישי טוב ומקווה לראות אותך פה שוב... אריאל

ראשית, תודה, בעיקר על כך שאין כאן אופוזיציה...:-) שנית, סיפרתי בפשטות את עובדת היותי בדיכאון -במקום העבודה שלי, חטיבת ביניים שנושאת בגאון סיסמאות בדבר "תקשורת לא אלימה" . בני משפחה וחברים תומכים בי ככל שהם יכולים, אלא שבביה"ס- המנהלת מציקה בשאלה כמו "מתי ז ה יעבור כבר?" או שהיא מתעלמת ממני לחלוטין. כל זאת אחרי 19 שנות הוראה ועבודה, מפרכת לעיתים. לפעמים אני מתפללת לשבור רגל-כי את "זה" רואים ו"זה" ברור. היום, אחרי שלושה ימים של כאבי ראש חריפים וכאבי אוזניים , מדדתי חום, והיה. נראה שיש לי איזשהוא וירוס. העזתי לטלפן לביה"ס ולהודיע שלא אבוא, אבל עשיתי זאת בפחד, בגלל המנהלת. נשבר לי לפחוד מאשה צרת אופקים שרק גורמת לי להרגיש רע יותר.