אני שונאת את הדיכאון הזה!!

טוב, ברור שאני לא אוהבת אותו. היה לי שבוע נאכס. הסתובבתי עם מחשבות כל הזמן. אני שונאת את המקום אליו הגעתי בגלל הדיכאון, ביזבזתי את זמני בלימודים כשלא הייתי במצב להשקיע בהם, אני לא מרגישה אני, לפעמים בא לי לצאת מהקליפה השמנה הזו שנכלאתי בתוכה בגלל המחלה ולהתחיל מחדש להיות אני. דבר חיובי אחד אפשר לומר על המחשבות שהן לא באות ממקום רע של הלקאה עצמית ושקיעה בדכדוך אלא ממקום של פורקן והתמודדות, שזה משהו שבהחלט מראה כמה הטיפול הרוגנטיבי יכול לעבוד. אני ממש מפתיעה את עצמי. אני מרגישה שזו מחלה, שזה מצב שלא הייתה לי כל כך שליטה עליו, שאמנם אני מרגישה שאני עדיין בטיפוס, אבל ברור לי שאני בדרך הנכונה. יש לציין, שלהיות פה בפורום עם אנשים שיודעים איך זה להרגיש ככה, עוזר לי מאוד. אני קצת בוכה לפעמים אבל זה בכי משחרר, לא הבכי של החוסר ואנים שהיה קודם, אלא בכי של פורקן על כל הזמן הזה שהרגשתי רע, שהייתי במערכת יחסים שרק שאבה ממני אנרגיה, וקצת בכי של שמחה והתרגשות על הדרך החדשה שאני סוללת לעצמי.

מהודעה עם שם שלישי יצא תוכן חיובי. לפעמים אני חושבת שכל כך התרגלנו למחשבות השליליות שאפילו החיוביות שביניהן מתחילות בנימה שלילית. יבוא היום בוא נוכל לצאת ממקום חיובי. אם יש לי תקווה אחת היא שלא יחזור אלי עוד התקף. אחרי כל כך הרבה התקפים קשה לפעמים להאמין שלא יגיע עוד אחד ועוד ועוד, אבל מה שנותר הוא לקוות שבפעמים הבאות אדע יותר איך להתמודד מול המפלצת הזו. הדברים שלך נטעו בי תקווה דומה. תודה. לילי.

שירה היקרה אמרת שאת שונאת את הדיכאון וזה טוב. רגש השינאה הוא רגש בכול אופן וברגע שאת מרגישה ולא נמצאת ללא כל תחושה שהיא זה כבר סימן שאת על דרך המלך. מותר לך לשנוא ולהרגיש רע עם הדיכאון - אפילו כדאי לא להפנים זאת ונפלא שאת בוכה כי את מוציאה את זה החוצה. שירה, היה לך שבוע לא מוצלח וזה רק אומר שהשבוע הבא יהיה יותר טוב. את מאוד אופטימי ונלחמת עם עצמך כל הזמן וכל מלחמה סופה להיגמר בחתימה על הסכם שלום (הלוואי והפוליטיקאים שלנו היו מבינים זאת). אל תתיאשי, בקרוב פני הדברים יראו אחרת שיהיה לך שבוע טוב ומוצלח. שלך, אריאל