שוב נפילה!

עוד לפני שאני יוצאת החוצה, אני יוצאת בחוסר חשק. ומרגישה אי נוחות.שוב אותו רעש של מכוניות שמשגע אותי, הוא נשמע כמו איזה הד רחוק.וזה כל כך מעצבן. (קשה להסביר למה).תחושה גדולה של ריחוף.הרגשתי פשוט הולכת ונגררת ע"י הרגליים שלי , בלי חשק.אני לא מדוכאת ,אבל חוסר התפקוד בוודאי מדכא את רוחי. באיזשהו שלב אמרתי לבעלי, בוא נלך לכיוון אחר.אחר כך החרדה התחילה, ותופעה חדשה ישנה קוצר נשימה.אוף זה היה כל כך מעצבן, הרגשתי איך האויר הולך ואוזל.אפילו צבע השמיים השתנה. זה פשוט מפחיד. הלכתי ברחוב עם בעלי ופשוט התחלתי לקלל ולהגיד כמה נמאס לי.כמו איזה עורב שתופס אותי במעיל ולא עוזב אותי במנוחה. ואני נחושה לסלק אותו וזה לא הולך.החולשה, והרעד ברגליים. חוסר כוח טוטאלי.ממש כמו בן אדם שסובל מאנמיה, אותם תחושות. רק שאני לא.אז נכון תגידו לי זה התקף ואחר כך זה עובר ולא לברוח, ולהישאר.אבל אין סיכוי.הלכתי בקושי עם בעלי והקטנצי'ק עד הבית.וגם הרגשתי חוסר שיווי משקל.חזרתי הבייתה, ואיזו עייפות אלוהים.כמה אנרגיה זה הצריך אותי לחזור ככה הבייתה. ישר שמיכה, התחלתי לנמנם מרוב עייפות.ולחלום חלומות בלי סוף, לא מתוך שינה מתוך נמנום בלבד.חלום אחרי חלום אחרי חלום. כמו מסוננת. כל מיני מילים, כל מיני מראות קצרים.אחד אחרי השני.עד שנמאס לי וקמתי. הכל בגלל שהפסקתי לקחת את התרופות.אני עדיין על רבע.ננסה אולי מחר להעלות את המינון.זה קשה.קשה מאוד.לפעמים במצב כזה כבר אין חרדה.העייפות מהמחלה הזאת חונקת אותך, עד שלא נשאר כוח לשום חרדה.רק לברוח הבייתה. ובאותו רגע אני שואלת את עצמי איך יכול להיות שזאת מחלה נפשית, אם היא כל כך מורגשת פיזית. כנראה שאני עדיין בשלב של חוסר הבנה.ייקח לי כנראה שנים להבין מה זה הדבר הזה שנפל עליי ,ואני נלחמת בו כל כך.

שלום חמודה אני כל כך מזדהה איתך , מאז שהתחלתי את הסרוקסט יש לי כל הזמן נפילות כמו שאת מתארת , כל השבוע הרגשתי חולה , חולשה ברגלים , עייפות , אני גוררת את עצמי ממקום למקום , אפילו קסנקס לא עוזר , זה כל כך מדכא ומייאש , אבל אסור לנו לוותר , ואסור לנו להפסיק את הכדורים , כי אולי בסוף הדרך יש אור בסוף המנהרה ואני רוצה להאמין שבסוף נגיע לאושר ולבריאות הנפשית ואז ניזכר בחרדות כמו באיזה קטע רע שהיה לנו בחיים , התמודדנו ועברנו אותו כמו גדולות ואפילו התחזקנו ממנו. את תהיי בסדר וגם אני ביי יונית

ערב טוב, אני חושבת שבהתחלה לפחות שרונה,את צריכה להוסיף גם משהו מרגיע כמו קלונקס לדוגמא.זה מאוד עוזר ומרגיע.בהתחלה ניזקקתי לו יותר והיום רק פעם בשבוע וגם זה לא קבוע. אני מציעה להתייעץ עם הפסיכיאטר ולשמוע מה דעתו.לפי מה שאני מבינה מהמצב שאת נימצאת בו,זה רק יכול להרים אותך למעלה.חבל על כל יום שאת מבזבזת ונילחמת.אני מכירה את זה טוב באופן אישי ולכן אני מציעה לך לנסות. אין לי חושג מה נפל עלינו,אני רק יודעת שזה נורא ואיום וזו מלחמה מהרגע שאני מתעוררת-פשוט זוועה. שנהייה בריאים. שגב

שרונה היקרה צר לי לשמוע על הנפילה אבל את תראי שאחריה תבוא עליה ועליה גדולה- חייב להיות כך. שרונה , אני אצוטט לך חלק ממשהו כל יפה אך יותר מזה נכון שמלווה אותי תמיד כשרע לי 0 אני מתנצלת על כי אין לי את שם הכותב) : " מלחמות החיים לא תמיד מבקשות את האיש החזק וכתפיו הנוקשות אם יתמיד, אז תמיד ינצח בכל רק אותו האדם החושב כי יכול" שרונה היקרה, באותם רגעים שקשה לך אל תלחמי בסימפטומים אלה קבלי אותם. הקבלה היא לא כניעה אלה דרך התמודדות. באותם רגעים נסי לחשוב " כי תוכלי" והאמיני לי שעם הזמן את תצליחי לעבוד על עצמך. אינני רק מצוטטת שירים, אני מדברת גם מתוך נסיון. חודשים ניסיתי להילחם בכל סמפטומי החרדה שהופיעו אצלי ושינו עורם כל שני וחמישי. מסתבר שהאסטרטגיה הכי טובה שלי הייתה לקבל את ההתקף ולנסות לעבוד על עצמי שזה סימפטום ידוע ושאין ממה להילחץ ועד כמה שלא האמנתי שזה יעבוד זה עבד. כרגע את לא בתקופה טובה וסביר להניח שזה בגלל המשחק עם הכדורים אך את בעמדת פתיחה טובה יותר ממה שהיית כשהכל החל כי עכשיו את מודעת " לאויב" וצורותיו ואת תדעי איך לצאת לקרב מצוידת ומנוצחת. שרונה היקרה, אני מאמינה בך ואת תאמיני בעצמך ועם עזרת הסובבים ועזרתך שלך המצב הזה בקרוב יהיה שייך לנחלת העבר..... שולחת לך חיבוקים. תרגישי טוב שלך, אריאל

לשרונה וכולם, חבל שבנוסף לסבל שעברת והתופעות המפחידות והקשות שסבלת את סובלת כעת מיסורי מצפון וחרטה. חבל שאת סובלת פעמיים, אל תשכחי שאנחנו איתך וכל פעם שאת יוצאת רבים מחזיקים את ידך. הדבר החשוב ביותר הוא לא לוותר, "לאיים" על החרדות שגם אם הן מופיעות וגם אם הן מפחידות את ממשיכה לצאת החוצה ולא לוותר. לא חשוב מה קורה ולא חשוב מדוע, חשוב שאת ממשיכה לצאת. להסתגר בבית זה לא פתרון ולמרות הקשיים, עם תמיכה את ממשיכה לנהל את חייך כרגיל ולהנות ממה שכל אדם נהנה. שיהיה שבוע טוב דר' גיורא הידש