בעיות נשימה - זקוקה לעצה טובה

לפני כמה חודשים החלה אצלי בעיית נשימה אשר התגלה שהיא נובעת מחרדה (דחף לקחת נשימות עמוקות כל הזמן) . הבעיה היא שאני מוטרדת כל הזמן מזה שאני לא מצליחה לנשום עמוק כמו שצריך וכתוצאה מכך קשה לי לנשום וזה משפיע על התפקוד שלי. בגלל הלחץ שזה גרם לי לפני כמה חודשים חוויתי התמוטטות ומספר התקפי חרדה קשים ואף נכנסתי לדכאון והגעתי לטיפול פסיכיאטרי. אני חייבת לציין בנקודה זו שיש לי רקע של אסטמה קלה, אך לאחרונה כשנבדקתי עלה כי מצבי טוב, וכעת אינני משתמשת בתרופות לאסטמה. הפסיכיאטר עלה על כך שזו הפרעת חרדה ורשם לי פאקסט 20 מ"ג ליום. לאחר מספר שבועות מצבי הוטב, יצאתי מהדכאון וחזרתי לתפקוד תקין. מצב רוחי השתפר פלאים. מאז אני לוקחת את הכדור - כבר יותר מארבעה חודשים, אבל מידי פעם חוזר עניין בעיית הנשימה ואז זה יכול להמשך בין כמה ימים ועד לשבוע שבועיים. בתקופה שזה קורה אני שוב מסתובבת אם מצב של יאוש מסוים שנובע מהעובדה שאני כבר מטופלת בכדורים, אך עדיין חווה את התופעה המטרידה. אומנם בעוצמה נמוכה הרבה יותר, וללא התקפי חרדה אבל זה עדיין מאוד מטריד ומדאיג. מה עלי לעשות? האם עלי להגדיל את המינון? להחליף תרופה? עשיתי גם טיפולים של ביו פידבק, אשר לימדו אותי כיצד לטפל בעצמי בעזרת נשימות והרגעה, אבל זה לא ממש מוציא אותי מהמצבים האלה, זה רק מקל קצת. אני חוששת מאוד שזה הופך ונהיה כרוני, ושאצטרך להתמודד עם זה במשך כל חיי. מעבר לזה אפשר לומר שהכל בסדר. ולולא הבעיה המסוימת הזו הכל היה די טוב האם יש פתרון?

רינה היקרה כשקראתי את מה שרשמת עלו לי דמעות בעניים כי זה בדיוק אבל בדיוק כמו שהיה לי וזה החזיר אותי אחורה. אני כל כך מבינה אותך כי חוויתי את אותו הדבר. לפניי כשנתיים התעוררתי יום אחד עם הרגשת חוסר אוויר וצורך לפהק כל הזמן. יומיים התעלמתי מזה וביום השלישי כבר נשברתי ופרצתי בבכי ברכבת לעיני אנשים. כשהגעתי הביתה נסעתי מייד עם אמא שלי לבית החולים ( חשבתי שזה על רקע אורגני) שם אשפזו אותי במחלקה פנימית ל5 ימים. הבעיה אצלי היא שאני סובלת גם ממחלה פיזית שיכולה ליצור בעיות כגון תסחיף ראתי ולכן אושפזתי. אחרי 5 ימי אישפוז כמובן שלא עלו על כלום וחזרתי הביתה במצב נפשי גרוע יותר. בנוסף לחוסר אוויר היה לי קשה עם העובדה שלא עלו על הבעיה ושאני בחוסר וודאות. אי הידיעה הזו שגע אותי והייתי בחרדה עצומה ופחד תהומי. אחרי שבועיים סבל ( של חוסר אוויר מהרגע שאני מתעוררת ועד הרגע שאני הולכת לישון) נשברתי בגדול ונכנסתי לדיכאון עמוק. אז זה היה גם הזמן שהתחלתי טיפול פסיכאטרי שקלל סרוקסט וכדורי קסאנקס להרגעה. בהתחלה לא הוטב לי כלל ואחר כך הוטב לי מבחינת הדיכאון אך הרגשת חוסר האוויר המשיכה כל הזמן מהרגע שהתעוררתי ועד הרגע שנרדמתי בלילה. החוויה השאירה בי כזו צלקת שאפילו עכשיו, כשאני רושמת את דבריי אני מרגישה מעין תחושת חוסר אוויר. רינה, בשורה התחתונה מה שאני רוצה להגיד לך זה שאני יצאתי מזה אפילו שאצלי זה היה קשה מאוד ולתקופה של שנה, כן שנה. את תצאי מזה אני בטוחה אך את צריכה להאמין בעצמך ולעבוד על עצמך הרבה. מה שעזר לי מעבר לכדורים היא הפגישה השבועית עם הפסיכאטרית שלי שלפי דעתי הצילה אותי. לפעמים עדיין ישנם נסיגות והחרדה העצומה הזו ממה יהיה אם זה יחזור עדיין קיימת אבל אם את בטיפול יהיה בסדר. תני לעצמך זמן ואל תלחמי בסימפטום. אם קשיי הנשימה באים תקבלי את זה ותעבדי על איך את ממעטת את עוצמת ההתקף עד להעלמתו. אם תרצי לדבר איתי אני תמיד פה. תרגישי טוב ומחזיקה לך אצבעות שלך, אריאל

לרינה שלום, אני לא אתייחס כרגע לטיפולים אפשריים נוספים, אני חושב שאת מכירה אותן, שיחות, קוגניטיבי, הרפיה ספורט וכדומה. אני הייתי מחכה עוד כחודש, כדי לראות את מלוא השפעתו של הכדור כדאי לחכות, כארבעה חמישה חודשים ואת נמצאת על הגבול הזה. תראי איך תרגישי בחודש הבא, יתכן שאז כבר הכל יהיה בסדר. אם ההתקפים די נדירים אפשר להעזר רק בעת הצורך בכדורי הרגעה כמו וואבן או לוריוון אשר פותרים את הבעיה באותו הרגע. שיהיה רק טוב, ואת רואה שהתופעות הללו שכיחות. דר' גיורא הידש

הי אריאל תודה רבה על תגובתך, תמיד מקל קצת לשמוע שיש עוד כמוני אבל בכל זאת רציתי לשאול, איך התגברת על הבעיה. מה קרה אחרי שנה שהצלחת לצאת מזה? וכמה זמן את כבר מרגישה טוב, ללא התופעה הזאת? לפעמים זה כל כך מציק, שרוב האנשים שלא עברו את זה לא מבינים על מה את מדברת. כלפי חוץ הכל נראה בסדר. אני הרי נושמת ולא מתה מחוסר חמצן. אבל כל הזמן התחושה הזאת כאילו אין לך אוויר, וכאילו שום דבר לא ממש בסדר כשזה ככה..... את מבינה אותי, נכון?