האם לעבור רופא?

הלכתי לביקור אצל הפסיכיאטרית שלי (בקופ"ח) לפני כשבוע לביקורת, ובאתי במצב רוח מאוד טוב (כמו שיש לי בזמן האחרון). בניגוד מוחלט לפסיכולוגית שלי שממנה אני מקלת כל הזמן חיזוקים להשתפרות במצבי, פסיכיאטרית ממש נבהלה מזה שיש לי מצב רוח טוב והייתה מאוד מופתעת שלמרות הפרידה מהחבר והמעבר חזרה להורים אני משתפרת ומתקדמת.למרות שבאתי עם כמה שאלות היא כל כך התקיפה אותי שיצאתי בשוק ובלי תשובות. היא התנהגה ממש בהיסטריה. כשסיפרתי לפסיכולוגית שלי איך היא התנהגה וכמה שזה הפתיעה אותי שהיא לא אמרה מילה אחת טובה, התברר שהפסיכולוגית מכירה את הרופאה והיא טוענת שיש לה התנהגות קצת חרדתית. חשבתי על זה השבוע. מה יקרה עוד כ-8 חודשים כשתיגמר תקופת ה"חובה" שלי על הכדורים וזה כבר יהיה הזמן להפ]סיק איתם? האם הרופאה תשים לב או שהיא שוב תתנהג בהיסטריה כשאספר לה שאני מרגישה טוב? האם יש טעם לעבור עכשו רופא או שלחכות קצת להתייצבות מצבי?

לשירה שלום, אני חושב שהרופאה חשדה שאת נמצאת בפעילות יתר, כיוון שנוטלים תרופות נוגדות דיכאון לעתים מקבלים תגובה "יותר מדי טובה" מצב של מאניה והרופאה חשדה בכך ולכן בהלתה. תנסו להבהיר לה את המצב בדיוק ואז היא תרגע. את כבר מומחית בלהרגיע, אז בבקשה תרגיעי את הרופאה וכולנו נרגיש בטוב. (אפשר להציע לה רסיטל....בהומור). בקשר לעוד שמונה חודשים, נחכה ונראה. שיהיה רק טוב, דר' גיורא הידש

קשה לי להגיד לך מה לעשות כי אין יותר טוב ממך כדי לדעת מה נכון בשבילך אבל אני יכולה להגיד לך מה אני הייתי עושה לו הייתי בסיטואציה הזו. הצלחה של טיפול, לפי דעתי, תלויה במטופל- ברצונו לתרום להצלחה, ברצונו להשקיע זמן ומרץ אך היא גם תלויה במטפל . בין המטופל למטפל צריכה להיות כימיה טובה, כך שהמטופל יחוש בנוח לספר למטפל פרטים אינטימיים לדוגמה ולקבל משוב כזה או אחר. ברגע שאין אמון ותקשורת בין שני הצדדים הטיפול סופו בכישלון. אני חושבת שאם הפסיכאטרית איננה תומכת ומתנהגת בצורה היסטרית משהו זה הזמן לחפש מישהו אחר ובמיוחד אם כבר שמעת עליה כאלו תיאורים כגון זו של הפסיכולוגית. שירה, את צריכה גם ליזכור שברגע שמושכים קשר מסוים לטוב ולרע קשה יותר לסיים אותו אם מטעמי נוחות, היתקשרות וכו'. למה לך ליצור סחבת ? סיימי את העניין הבעיתי בטרם החל.....מה שלא יהיה, אנחנו תמיד נשמח יחד איתך על שיפור במצבך ואושר שאת חשה שישאר כך, תרגישי טוב חמודה אריאל

זה לא שהיא הייתה בהיסטריה מוחלטת להתחילה להבהיל אותי אבל יחסית לפסיכולוגית שמאוד מחזקת אותי ומפרגנת כשהמצב משתפר, היא הייתה מאוד קורקטית ולא אמרה שום דבר שלילי, אבל גם שום דבר חיובי. התחושה שלי היא שבעל המקצוע מהיותו המטפל אמור להיות זה שממקם אותך על הסקלה, כי אני בגלל הבעיות ברור שלא יכולה להעיד על עצמי מהוא מצבי, אני רק יכולה להעיד לגבי התחושות. והתחושות הן טובות. בגלל שאני מרגישה מאוד טוב עם הפסיכולוגית, ועם הפסיכיאטרית יוצא לי להפגש רק פעם בחודשיים והיא באמת הרע במיעוטו, אני מעדיפה להשאיר את הדברים ככה. כרגע לצערי אין לי כסף לטיפול פרטי, והסיכוי למצוא רופא אחר בקופה שיהיה טוב הוא קלוש. בינתיים אני מרגישה טוב מאוד.