צריכה עזרה דחוף

טוב אני היום על אפקסור קסנקס ופריזמה,ומצב רוח קצת יותר טוב.מה שממש מפריע לי שיכולה לעבור לי בראש פתאום מחשבה כמו "אני רוצה למות" כמה פעמים ביום אפילו הרבה,אני אוהבת את החיים והפסיכיאטר אמר לי שזה כנראה סוג של פירוש שאני לא רוצה להתמודד אבל זה ממש מציק לי.אני מרגישה ממש דפוקה,גם בקטעים ממש טובים שלי אני המחשבה המגילה הזאת עוברת לי.האם אני מנסה לאמלל את עצמי? יש לציין שכשאני עסוקה או לא חושבת על זה זה לא עובר לי בראש.מה אתם חושבים? האם אני מתחרפנת?זה גם ממש מקשה עלי ללמוד זה מוציא אותי מריכוז,והיום זה גרם לי להתקפי חרדה קלים (אולי גם בגלל שיש לי מבחו מחר)ולא למדתי אליו בגרוש.

הי תמר את לא דפוקה בכלל וזה מובן לאור המצב בו את נמצאת. כרגע את רגישה מאוד ולכן התגובות הם קיצוניות והמחשבות כה מאימות. מה שהעלת הוא באמת מעניין, גם אני לא אחת חושבת מחשבות שליליות כגון אלה שציינת וזה גם כשמצב רוחי יכול להיות בסדר לחלוטין. האם זה באמת דפוס אישיותי- התנהגותי ? אני מקווה שד"ר הידש יתן על זה את הדעת שיהיה בהצלחה במבחן

שתביני קניתי ספר על דימיון מודרך,דברתי על זה עם הפסיכולוגית שלי ועם הפסיכיאטר שממש לא התרגש(הוא מכיר אותי כבר שנה וחצי).הקטע הוא שסגלל הבחניות אני ימים שלמים תקועה עם עצמי בבית בוהה בחומר והוא בוהה בי בחזרה.אני כל יום נפגשת עם חברים שממש מעודדים אותי אבל רבאק את המחשבות הדפוקות האלו לא רצוי לספר.החלטתי שאני חייבץ למצוא עבודה,מקום התנדבות וכו.הקטע שאני רגילה בימים של תיקונם לעבוד ולהיות עסוקה מאוד,ושהתחיל הברוך לפני חודשיים בערך התחלתח בדיוק עבודה מצויינת שחלמתי עליה-להיות מאבחנת במכון שמכין למבחני מיון אבל בהתחלה התסמינים היו מזעזעים ולא כ"כ תפקדתי אז הם פיטרו אותי...לכי לנסות להסביר למעביד שאת לא במיטבך אחרי שלא ישנת 4 לילות....בכל מקרה באמת במצבים רגישים אני מגיבה בקיצוניות והיות וזאת אפיזודת החרדה השנייה שלי אני כבר מומחית....מה שכן בפעם הראשונה נלחמתי בזה כמו אריה..עם התקפי פאניקה עבדתי כל יום עשיתי יוגה שחייה ואז המצב היה ממש אקוטי וזהו.יש לי שאלה להתייעץ איתכם-החרא התחיל כשהתחלתי לצאת עם בחור מקסים(במקביל לעבודה חדשה)ובהתחלה ממש הדפתי אותו מעליי כי זה אחד מגורמי החרדה שלי.החבר שהיה לי בשנה האחרונה חזר לפני שבוע מחילופי סטודנטים של 5 חודשים היייתי אצלו וראיתי שיותר מידי אני לא מעניינת אותו ובכלל אני לא רואנ את עצמי איתו הלאה.ממש ממש בא לי לחזור לבחור שיצאתי איתו,אזרתי אומץ היום והתקשרתי אליו והוא ממש שימח אותי,אבל זה מפחיד כי במצבי הלא יציב כל כך אני עלולה לקחת כל דבר מאוד קשה-דבר שגורר אחריו את התקפי החרדה הנפלאים מצד שני הוא ממש מקסים וממש בא לי כבר מישהו שיעודד אותי,אני יודעת שאני צריכה לחכות אבל מה כל פעם שהאיחסה יחזור אני אצטרך לעצור את החיים שלי?מילא עכשיו אני סטודנטית ויש לי הורים אמידים שממנים לי את כל ה"צוות הרפואי "-פסיכולוג פסיכאטר ואפילו עשעתי ביופידבק ואת האוטו שהלך לי השבוע ודירה שכורה שאני לא גרה בה כי חזרתי הביתה אבל מה יהיה הלאה???טוב מי יודע איך יהיה מחר אז למה לחשוב יותר מידי רחוק.תאחלו לי בהצלחה במבחן שחצי מהחומר בהיתי בו ואולי משהו נכנס ובחיפוש עבודה.ובעיצה של אמא שלי כל פעם שעולה לי מחשבה שלילית לחשוב על חוויה מהטיול למרכז אמריקה.(כן אני עם התקפי החרדה נסעתי בקיץ לבד לחול).