למה זה קורה בבית?
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
היי מה שלומכם?התגעגעתי אליכם ואני מקווה שאתם מרגישים טוב ולא כמוני. היום נאלצתי לקחת שוב חצי כדור של קלונקס-לאחר תקופה של בערך חודשיים הפסקה. אני מנסה להבין למה ואני לא כל כך יודעת לענות לעצמי-אולי פשוט נישבר לי להילחם ובחרתי בדרך הקלה. בעבודה אני כל כך עסוקה שכמעט ואינני בחרדות.הכל מתחיל כשאני מגיעה הבייתה.חוסר יציבות ברגליים ותחושה שאני הולכת לאבד שליטה.למה זה קורה רק בבית?או יותר נכון לומר-זה קורה יותר בבית מאשר בכל מקום אחר. אולי זה בגלל שאני נימצאת רוב הזמן רק במחיצת ילדיי(כי בעלי לא נימצא כשאני חוזרת מהעבודה)ואני פוחדת שיקרה לי משהו לידם.ואז הם יהיו חסרי אונים ולא ידעו מה לעשות ותהיי להם טראומה. אני לא מוצאת סיבה אחרת-אולי אתם כן? בסך הכל אני מרגישה בסדר ומתפקדת מצויין בעבודה וגם בבית. אבל-קשה לי. שגב
שגב היקרה אני שמחה תמיד לשמוע ממך ועוד יותר אשמח לבשורות טובות. אני מאוד מזדהה איתך בשאלותייך, משום שלא אחת גם אני הצבתי את השאלה " למה זה קורה לי בבית?" לפסיכאטרית שלי. לכאורה, בבית אני אמורה להרגיש הכי מוגנת במיוחד עם אמא כמו שלי שכל הזמן דואגת לשלומי ולא הבנתי איך זה שכשמייד שאני יוצאת מפתח הלימודים לכוון הביית מתגברים סימפטומיי החרדה. כשחשבתי על זה זה פתאום נראה לי מאוד הגיוני: בלימודים ראשי עסוק כל הזמן בין אם בשיעור ובין עם החברות וכשאני בדרך הביתה או בבית אני פנוייה יותר למחשבות. יתכן גם שבבית אני " מרשה" לעצמי כי אני מקבלת את הפינוק של אמא ויודעת שיהיה " שכר" כלשהו בהתקפים האלה. סיבה נוספת שהעלתי אחרי תקופה לא מבוטלת של הכחשה משהו היא שיתכן שהבית הוא לא המפלט הכל כך אידאלי בשבילי בגלל שהוריי לא מפסיקים לריב מהרגע שאני זוכרת את עצמי ויתכן שיש לזה משקל כלשהוא. היום ההתקפים פחותים מאוד אם בכלל ולכן אני רוצה להגיד לך שגב שזה יעבור. תני לעצמך זמן, אז מה אם זה קורה בבית? אולי זה אף עדיך שזה קורה בבית ולא בחוץ ( ועדיף שלא בכלל נכון?) שגב, אני בטוחה שכשראשך יהיה קצת יותר פנוי ותהיי קצת יותר נינוחה תוכלי לחשוב גם על סיבות להופעת החרדה דווקא בבית. מחכה לשמוע שאת מרגישה יותר טוב שלך, עם המון חיבוקים, אריאל
למה אני כל כך נהנית לקרוא את מה שאת כותבת?זה פשוט עושה לי טוב. תודה לך שוב על הכל שגב
