סיפור רגיש

לד"ר שלום רב! הסיפו הוא כזה,אחותי בגיל 33 רווקה. יוצאת עם בחור גרוש + 4 ילדים. הם חיים ביחד שנתיים. כל ניסיון מצד הקרובים והחברים להפריד בינהם לא הצליח. כנראה שאהבה גוברת על הכל. יש לציין שההורים לא יודיעים שהוא גרוש,פחדנו ואנחנו עדיין פוחדות לספר. אחותי היתקשרה אליי ערב יום שישי, והודיע לי שהיא רוצה להתחת אבל היא פוחדת לספר להם שהוא גרוש+ אמרתי לה חכי חכי את לא יכולה לבוא פתאום ולזרוק פצצה.(חלילה וחס). למה אני מספרת את כל זה, עכשיו אני יסביר את עצמי. הבעיה היא שיש לי הורים חולים בזכיזופרניה. אימי שתהיה בריאה עברה התקף לב.לפני חודש וחצי סובלת מזכיזופרני מסכרת ולחץ דם ולב הייתי מוכנה למכור את המחלות האלה לסדאם.לצערי הרב קיבלה הרבה מתנות. מטופלת בזריקת הלידול וכדורים.ההורים מאוזנים והם במצב יציב תודה לאל. לאור המצב הנ"ל אנחנו פוחדות לספר להורים על מצבו של החבר ברור לי שתהיה התנגדות מצד ההורים ואף עלולה להיות תגובה קיצונית מהאב. ובכלל זה עלול לערער את מצבם הנפשי. אבל מה לעשות הבחורה רוצה להיתחתן. השאלה היא, האם לספר או לו ואם כן צריך לעשות זאת בזהירות רבה. השאלה איך ובאיזו גישה. מה דעתך בעניין אשמח לקבל תגובות גם מאנשי הפורום המקסימים בברכה ובתודה מראש. מיכל

מיכל, אנשים גרושים לא אמורים להיות מוקצים מחמת מיאוס או מסיבות אחרות. אחותך היא אדם בוגר, יש לה ודאי זכות לנהל את חייה ע"פ בחירותיה. אם היא שלמה עם אהבתה לגבר הזה, הוריך יוכלו לקבלו גם כן. העובדה שיש לו ארבעה ילדים לא מעידה על פגם באופיו,נכון? התחשבות בהורים ואהבה כלפיהם יכולה להיות מובעת באופנים רבים,אבל לא בהכרח מחייבת ויתור של אחותך על חייה,על הסיכוי להפוך לאמא, על אהבתה ! ..ואולי הורייך ישמחו דווקא על האושר שמוצאת אחותך? רק טוב לכולכם.

למיכל שלום, אני מקווה שהכל יסתדר בטוב והדברים יגיעו לידי השלמה. קודם כל הייתי מציע ללכת בדרך הדרגתית. תחילה שאחותך תביא את הבחור הבייתה וההורים יכירו אותו, כאשר ימצא חן בעיניהם הם ידעו שהוא גרוש ורק בסוף על הילדים. כמובן שאפשר לעשות עוד הרבה שלבי ביניים ככול שהזמן מרשה. באופן כללי התחזית שלי יותר טובה, באופן כללי אנשים הסובלים מסכיזופרניה מגיבים טוב יותר לדברים חיצוניים חמורים מכפי שחושבים. כלומר הפחד וההחרדה הקודמת רבים יותר מאשר התגובה האמיתית כאשר הדברים קורים. כך לדוגמא הם מגיבים טוב יותר מהצפוי למצב של מלחמה, אסון או פטירה של קרוב. פעמים רבות אני שומע את השאלה, כיצד המטופל יגיב כאשר נספר לו שאחד הקרובים נפטר, אני מרגיע וברוב המקרים מתברר שאני צודק, החששות רבות הרבה יותר מאשר התגובה בזמן אמת. כך אני מקווה שיקרה גם להוריך, כאשר הם ישמעו "את הבשורות הרעות" מבחינתם כמובן, הם יגיבו בצורה יותר שקטה ממה שאת חרדה לה. שיהיה רק טוב, תשמרי על קשר דר' גיורא הידש