ביקור אצל פסיכאטר

תקופה מאוד ארוכה אני סובל מדיכאון. החלטתי להיפגש עם פסיכאטר, והזמנתי תור בקופת חולים. לאחר חודש וחצי של המתנה הגעתי לפגישה, ומה שעברתי שם רק עשה את המצב יותר גרוע. זכיתי ליחס מזלזל מצד היועצת והפסיכאטר שלפי דעתו אין צורך בטיפול תרופתי, בגלל היחס העויין והגישה שלהם הייתי מאוד סגור דבר שגרם לי לא לספר את רוב הבעיות שלי, ומה שרציתי זה לעוף משם כמה שיותר מהר. הפסיכאטר שאל אותי מה אני מצפה ממנו,והאמת שלא ידעתי מה לענות ואמרתי לו שאני רוצה איזה כדור שיעזור לי. אז הוא היסתכל על היועצת ובזלזול אמר לה "טוב ניתן לו כדור זה לא יכול להזיק". האמת חשבתי שיש שם אנשי מקצוע שאמורים לעזור... בקיצור השאלה שלי היא האם ככה זה תמיד והאם עדיף ללכת לטיפול פרטי ואם כן כמה זה עולה? ושאלה אחרונה : הוא נתן לי מרשם לתרופה בשם favoxie (אני לא בטוח שרשמתי נכון הכתב לא ברור) מה זה התרופה הזאת והאם יש לה תופעות לוואי?

גל שלום, כאב לי מאד לשמוע על החוויה הבלתי נעימה שעברת אצל הפסיכיאטר. מה שקרה לך בוודאי קורה גם לאחרים. לדעתי טוב יהיה שתנקוב כאן בשמו של אותו רופא על מנת למנוע מאחרים ליפול לאותה סיטוציה. כמובן, אם יש בך הכוחות והסבלנות כדאי שתגיש תלונה בכתב להנהלת קופת החולים. ואם אין לך חשק לעשות זאת - לפחות ציין כאן את שמו של הרופא הלז, כפי שכבר כתבתי. כאשר אנשים ידעו מיהו יכול להתברר האם זהו דפוס חוזר אצלו. גם ככה קשה להתמודד עם דכאון וסבל אישיים, ואין צורך לסבול גם השפלות... מאחלת לך שתגיע למישהו רגיש סבלני ואוהב (כדוגמת מנהל הפורום שלנו, למשל?), ט.

היי גם אני לצערי הרב הגעתי פעמיים (באופן פרטי) לשני פסיכיאטרים מאד מתנשאים ומאד לא נחמדים , ובנוסף לכל הם היו גם מאד שוביניסטים . בקיצור , אני מאד מבינה את התיסכול שלך , גם להרגיש כל כך לא טוב וגם לקבל יחס מזלזל ומתנשא , מעניין איך הם היו מגיבים אם אחד הילדים שלהם היה מרגיש כך. (אבל אני לא מאחלת לאף אחד). מה שרציתי להגיד זה שכדאי (למרות המחיר) קודם כל לפנות באופן פרטי לפסיכיאטר ולשבת אצלו ולספר לו בפרוטרוט את כל הבעיה , ואז כמובן להיות איתו בקשר טלפוני אם ישנן תופעות לוואי מהתרופות , כלאמר מישהו שתרגיש שאתה סומך עליו בכל מאודך. אין הרבה רגישים ומעודדים כמו ד"ר הידש (באמת , לא בהתחנפות) , וזה , לדעתי , מרכיב מאד חשוב בטיפול, לכן כדאי לך גם לחפש קבוצת תמיכה שלא תרגיש בודד במערכה , וגם , הפורום הזה הוא מקום נהדר לחלוק את רגשותיך עם אנשים שמזדהים עם מה שאתה עובר ולא שופטים אותך . בכל מקרה בהצלחה ותעדכן ביי יונית

שלום גל צר היה לי לשמוע על החוויה המזוויעה שעברת. זה בהחלט לא צריך להיות ככה ואף אסור שאנשים כאלה יעבדו במקצוע כזה שמחייב אנושיות ונדיבות. הרופא שהתייחס אלך כך הוא לא יותר מאדם רשע ומתועב שכנראה מוצא את עצמו במקצוע הלא נכון. בכול זאת, אני לא רוצה שתחשוב שכולם ככה כי זה לא נכון. לראייה תראה את מנהל הפורום הזה ד"ר הידש שהוא אדם נפלא ורם מעלה. גם הפסיכאטרית שלי היא אשה מקסימה- כל כך מבינה ותומכת ותמיד תהיה שם בשבילי. לעיתים הפגישות מתארכות יותר משעה והיא לא גובה תשלום נוסף ואפילו היא פעם קיבלה אותי פעמיים בשבוע ולקחה תשלום רק על פעם אחת. מה שאני מנסה להגיד זה שיש פסיכאטרים מאוד אנושיים ומקצועיים ושכנראה בביש מזל פשוט נפלת על האדם הלא נכון. לגבי טיפול פסיכאטרי, אני ממליצה עליו בחום אבל צריך לקחת בחשבון את השיקול הכלכי והעסק הוא לא זול עם תוסיף לו גם את התרופות. במקרה שלי באמת התברכתי משום שהתשלום שאני משלמת הוא לא גבוה וגם הפסיכאטרית בעצמה מספקת לי את התרופות אבל לא תמיד זה המיקרה. שווה לבדוק רופא קופת חולים אחר ואם זה לא הולך תמיד אפשר לפנות אל הרפואה הפרטית. מקווה שהפעם הבאה תהיה התנסות חיובית יותר מחזיקה לך אצבעות להצלחה

באמת כואב לשמוע שלא מספיק שמרגישים רע כל כך גם צריך לעבור מסכת עינויים עד שמוצאים מטפל טוב. למזלי, פניתי לפסיכיאטרית בקופת חולים שהייתה מאוד קשובה ועדינה. משהו בים רופא לפסיכולוג. הרגשתי הקלה גדולה בפגישה וגם א צריך לשלם. היא הפנתה אותי גם לפסיכולוגית דרך הקופה שאני מאוד מאוד מרוצה ממנה ואין לי דרך לתאר בכללאיך הקומבינציה המופלאה של שתיהן שינתה את חיי מקצה לקצה. שתהיה בריא.

שלום גל, דעתם של קודמי בעניין הפסיכיאטר תואמת לדעתי...לגבי התרופה שקיבלת- אם מדובר בFAVOXIL אז זו אותה תרופה שאני מטופלת בה קרוב לשלושה חודשים נגד חרדה אך היא גםמתאימה לטיפול בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית. יתכן והרופא החליט לתת לך פבוקסיל מכיוון שביקשת כדור כלשהו ופבוקסיל(על אף שאני חוויתי אותו כמאד חזק בהתחלה) נחשב לכדור חלש יחסית ולא מזיק עם מעט תופעות לוואי. בחודש הראשון אני אישית סבלתי מתופעות לוואי מרובות אבל אחר כך אפשר להגיד שהכדור הזה פחות או יותר הציל את חיי, התקפי החרדה כמעט נעלמו, מצב הרוח השתפר ועלה פלאים וגם בעיות שהיו לי בתחום מיקוד קשב וריכוז נעלמו כמעט לחלוטין -וכסטודנטית זה עזר לי מאד והביא אפילו לעלייה קלב בציונים....נסה את זה, לא יכול להזיק ולי אישית זה יכול להועיל אבל נראה לי שבכל זאת עדיף שתפנה למישהו פרטי, סבלני וסובלני יותר, המחירים יכולים לנוע בין 250-1000 ש"ח ויותר לפגישה.אני אישית מטופלת אצל פרופ' באזור חיפה שלפגישה ראשונה לוקח 600 ש"ח ואח"כ 400 לכל פגישה נוספת וזה נראה לי עדיף ומומלץ בהרבה מההיצע של קופת חולים. ולשאלתי לד"ר הידש: אמנם המלצתי בחום על טיפול פרטי, אבל אתמול לאחר פגישה שלישית שהיתה לי עם המטפל שסה"כ עד היום הייתי מרוצה ממנו מאוד- יצאתי מאוד פגועה ובמצב רוח רע. אני סטודנטית שנה שנייה לפסיכולוגיה ובאופן כללי מצליחה בלימודים.באיזשהו שלב באמצע הפגישה הפסיכיאטר שאל אותי אם אני מתכוונת להמשיך בתחום וכשהתעניינתי מדוע הוא שואל הוא ענה:"זה מפני שאת פשוט לא מתאימה לתחום טיפולי, תלכי ללמוד היסטוריה, ספרות, ציור...".נפגעתי וזה נראה לי מאד לא אחראי, סה"כ יש לאיש השפעה לא מועטה על דיעותי והחלטותי, הוא טען שפשוט אנשים שהם לא מאוזנים בעצמם לא יכולי להיות מטפלים כיוון שהם עובדים בצורה לא מקצועית ועושים העברות נגדיות-מהמטפל למטופל ולהיפך. אני מסכימה שכרגע בוודאי שאני לא המטפלת האידאלית אבל מי אמר שמה שתקף לעכשיו הוא נצחי ותמידי ולא יעבר לעולם? , אני חושבת שהוא מאמין שנטייה נוירוטית לא נעלמת לעולם ותבועה באישיות. גם אם זה נכון אני לא סגורה על זה שאי אפשר, גם כאדם 'נוירוטי'- לעסוק בפסיכולוגיה. לעיתים הנסיון האישי יכול אפילו מאד לעזור...בכל מקרה, הוא איפשהו הצליח להוריד לי את המוטיבציה להמשיך,רציתי לשאול אותך האם אתה מסכים לדעתו ומעבר לזה- האם הוא לא היה צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא בכלל אומר לי דבר כזה... תודה, ושתהיה שבת נהדרת.

לשירי היקרה, הצטערתי לשמוע שבאת לבקש עזרה ועידוד ויצאת עם מקלחת קרה....כפי שאת כותבת ומבינה מטפלים עם בעיות נפשיות עלולים להשליך את קשייהם על המטופלים, מצד שני כולנו נאורוטיים ואף אחד עוד לא עבר "הארה" ואף אחד לא מושלם. לכן השאלה אינה האם אדם מושלם או לא אלא באיזו מידה ישנם קשיים, ועד כמה האדם-המטפל באמת מטפל בקשייו. כלומר מדאיגים אותי המטפלים אשר מצליחים להעמיד פנים שהם בסדר ואינם מטפלים בקשייהם לעומתך שאת סובלת מקושי כלשהו אולם את מתמודדת ונגשת לטיפול. בנקודה זו אין ספק שכל הכבוד לך, ואני בטוח שאת עושה ותעשי הכל כדי להשתפר ולעבוד על הקשיים שלך ולהיות מטפלת יותר טובה. אני לא רוצה ליפול לאותו הפח שהפסיכיאטר המטפל שלך נפל. אני לא מכיר אותך מספיק וכדי לדעת האם יש לך את הכישורים המתאימים להיות מטפלת או שאת עלולה להזיק למטופלים צריכים בודאי להכיר אותך טוב יותר ולבדוק היטב את הדברים. אני רק אזכיר שפסיכולוג שהולך לכיוון הקליני עובר הדרכות רבות והערכות רבות כך שאם קיימת בעיה סביר להניח שיעצרו אותך בדרך.... לדעתי, הדבר החשוב ביותר הוא עד כמה אנחנו עובדים על הקשיים שלנו כדי שנהיה יותר יציבים ונוכל לתת שירות וטיפול טוב יותר לפונים אלינו. בנוסף, כתבת שאדם שעבר חוויות דומות יבין טוב יותר ויהיה אמפטי יותר למטופל. זו גם אחת הסיבות החשובות מדוע מטפלים צריכים לעבור בעצמם טיפול. שבת שלום, ומצטער על האיחור דר' גיורא הידש

מדובר בבעיה מערכתית ולא במקרה בודד. קיבלת יחס גרוע כי רוב הפסיכיאטרים רגילים לטפל רק בחולים קשים. כאשר מגיע מישהו מהישוב עם בעיה קלה לבריאות הנפש הפסיכיאטר לא תמיד יודע איך לגשת אליו ואיך להתייחס לפנייה שלו. בינתיים אל תיקח שום כדור פסיכיאטרי. ממה שכתבת כאן רוב הסיכויים שאתה לא צריך טיפול תרופתי. אם אתה רוצה דיעה נוספת תבקש מרופא משפחה שיפנה אותך לפסיכיאטר אחר או למרפאה אחרת.

לסול שלום, את נגעת בנקודה מאוד עדינה שיש לה הסבר, באמת שרוב הפסיכיאטרים בארץ עובדים בבתי חולים פסיכיאטריים ולכן הניסיון המקצועי שלהם הוא בתחום של מה שנקרא פסיכיאטרייה קשה. מעטים הם הפסיכיאטרים אשר עובדים במחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים כלליים או במרפאות פסיכיאטריות. רק לידיעתך, 95% של תקציב משרד הבריאות לבריאות הנפש מופנה לבתי חולים פסיכיאטריים ולכן רק 5% מופנים לקהילה. אני מקווה שהשינוי שנכנס כעת שבו קופות החולים יקבלו על עצמם את הטיפול בנפגעי הנפש ויקימו מרפאות יביא לשינוי בגישת הרופאים, אולם זהו תהליך ארוך. שבת שלום, דר' גיורא הידש