עוד יום

בוקר טוב כבר יומיים שאני מסתובבת עוד פעם עם תחושות של שפעת , קשה לי לקום בבוקר ואני לא כל כך מוצאת את עצמי , היאוש שוב תופס אותי , שמתי לב שישנם ימים בשבוע שאני מרגישה מצויין והעולם נראה לי ורוד וישנם ימים (כמו היום ואתמול) , ששוב מתגנבות המחשבות על החרדות והפחד מהפחד הוא גדול מאד , בקיצור , זה לא נראה לי נורמלי , אולי באמת טעיתי שהפסקתי עם התרופות , באופן כללי התקופה האחרונה הצטיינה בהרבה עליות ומורדות ( מאד תלוי בתחושות הפיזיות ) , שמתי לב שתמיד בששי שבת שהבית מלא (אורחים , משפחה) אני במצב רוח יותר טוב , ושמגיע יום ראשון ושני (ואני עכשיו בחופשת סימסטר) , מתחילות התופעות הפיזיולוגיות המעצבנות , אני פשוט לא יודעת מה לעשות..... ד"ר הידש , אולי באמת שגיתי באשליות שנגמרה לי תקופת החרדות , וכדאי לחזור לסרוקסט , חבל על כל יום של סבל , וגם אם זה לסרוגין , זה מראה שאני עדיין לא מאוזנת , בקיצור , גם עם הטיפול הפסיכולוגי , זה כמו לרקוד טנגו , צעד קדימה ושניים אחורה. מה דעתך? יום טוב יונית

הי יוניתי את תארת את זה יותר טוב מכל תיאור אחר אני חושבת . זה אכן כמו ריקוד טנגו: שני צעדים קדימה ואחד אחורה. גם אצל אנשים " רגילים" שלא סובלים משום הפרעה פיזית או נפשית ישנם ימים פחות טובים ויותר טובים אבל בגלל שאני כה רגישים כרגע זה נראה לנו הרבה יותר מאיים וגדול. יונית, נכון שיש ירידות אבל תמיד אחריהם ישנם גם עליות ואת זה צריך לזכור. גם אני מתנדנדת עכשיו ואינני יודעת היכן אני. לדוגמה, היום בדרך הביתה חזרה מהמבחן שמעתי מוסיקה קלאסית ופתאום נתקפתי עצבות נוראית ועלו בי מחשבות שליליות אפילו על מהותו של עלום זה ולמה אנו צריכים לחיות. לא עברו 5 דק' ופאום אני חושבת שהעולם הוא נפלא והכל טוב. זה מוזר לי והפנתי את השאלה לד"ר הידש והוא אמר מה שאני אומרת לך - אנחנו רגישים ולכן חוויים הכל בעוצמות יותר גדולות. את כלל לא השלת את עצמך ואת כן מסוגלת להצליח גם בלי הכדורים. כמובן שאלו נמצאים תמיד ותמיד תוכלי לחזור אליהם אם ממש רע לך אך תני לעצמך עוד צ'אנס ואל תשברי. אני מאמינה בך!!!!!!!!!!!! שלך, אריאל

תודה מתוקה אין לך מושג כמה שאת מעודדת , לפעמים כל מה שצריך זאת רק מילה טובה (או שניים..) לא יותר מזה. לפעמים אפילו בעלי , שעבר איתי את כל התקופות הקשות לא מבין מה עובר עלי, הוא חושב שאני לא מספיק מתאמצת להתגבר , לכי תסבירי למי שלא חווה את זה כמה המלחמה הזאת היא קשה , וכמה זמן צריך כדי להתגבר ולהשתחרר מן הפחד ומן הטראומה שהתקופה ההתחלתית הנוראית לא תחזור שוב. בכל אופן אין כמוך מישהו למעלה יגמול לך יום אחד על כל זה _אני מאמינה לפחות) ביי יונית