עוד שיר שכתבתי
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
בחיי, כן מותי שוב לא אהיה לאותה אחת היא נשאת בתוכי שם בחושך בלאט והעצב חודר עד עמקי הנשמה עצמותיי כואבות ופניי בערה בחיי, כן מותי שוב לא אהיה לאותה אחת בין הבכי וההרס היא יודעת שאת- לילותייך ימים וימייך לילות בין שברים ורסיסים רק רגלייך דורכות בין שקיעת הערביים לבין שעת חשכה צעדה ללא פחד ולחשה לעצמה להמשיך עוד ללכת. זה מספיק, לא עוד, די. כי חיי הם מותי ומותי הוא חיי.
זה ממש יפה! טוב לדעת שאפשר לפרסם בפורום שירים... אפשר לשאול אותך למה באמת פה? מה קהל היעד שלך? באמת שיר מדהים... אני כל כך מבינה מאיפה הוא בא. מעניין אותי לדעת יותר עלייך... אפשר...? דולורס.
פירסמתי פה את השיר כנראה בגלל שהרגשתי בנוח עם האנשים המקסימים פה. הוא לא נכתב למטרה מסוימת או לקהל יעד מסוים אלה כביטוי למצוקותיי שמצאו דרך להיפרץ החוצה. פורום זה הפך לבית שני לי , מקום בה אני מרגישה בטוחה ומובנת ולכן החלטתי לשתף אותכם בשיר. מה תרצי לדעת עלי?
