זהו, זה נגמר

חזרתי היום לבית של ההורים. כבר יומיים אני אורזת והאקס היה אמור לעזור לי לעבור, בסוף לא היה יכול בגלל לחץ בלימודים אז אבא שלי יחד עם אמא שלי ו-3 חברים גאים שלהם הגיעו עם משאית קטנה לפני כמה שעות ועזרו לי להעביר את המיטלטלים. זה לא הבית שלי, והחתולים שלי לא פה. ההורים שלי בוחנים כל תנועה שלי לראות אם אני נשברת או לא (הם כמובן לא יודים כלום על הדיכאון וכך גם נראה לי יישאר עוד תקופה לפחות). יש לי אי שקט כי אני מרגישה לא שייכת לכאן. הבדידות הזו לא טובה לי עכשיו, וכל הדברים שלי בארזים, הכל זמני ואני תלושה. אני מקווה שזו לא תהיה נסיג חמושה במצב הרוח שלי, ואני חושבת להתחיל לעשות ספורט עכשיו כדי להיות עסוקה במשהו. אנימקווה שהמעבר לא יפריע לי בלימודים למבחנים, זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו. הפסיכולוגית עודדה אותי בפגישה האחרונה ואמרה שההתקדמול שלי מאוד מהירה והיא מאוד שמחה לשמוע שאנימרישה טוב. היא אומרת שלא קורה הרבה, אבל קורה לפעמים, שהתרופות עוזרות מאוד מהר ומרגישים כמעט מיד טוב בצורה משמעותית כזו, ודפוסי החשיבה משתנים די במהירות אצלי. למרות שהיו לי שלושה שבועות ךהיערך לפרידה הזו, זה היה עצוב ומבלבל, פתאומי וחד. אני מקווה שזה לא ימשיך יותר מדי זמן ואני אמלא את החיים במשהו אחר.

היי שירה, כל סיום הוא סימן להתחלה חדשה. את צריכה לסיים את הבחינות, לנוח מעט ולהמשיך במאבקים היומיומיים כדי להתחיל מחדש. אני מקווה ומאחל לך שהשינוי יהיה לטובה בסופו של דבר אפילו אם עכשיו קשה. את צריכה להיות יותר רגועה כיוון שיש לך את הגיבוי של התרופות לכן יש לך גב חזק יותר ויכולת טובה יותר לעמוד בטלטלות החיים...וכמובן גם התמיכה של הפסיכולוגית. רק בקשה אחת לי אלייך ולכולם, תזהרו מעט עם הנושא המופיע בכותרת, גם לפסיכיאטרים יש את הרגישויות שלהם....אני די קפצתי כאשר ראיתי את הכותרת.... תשמרי על קשר ושתהיה התחלה טובה. הידש

התכוונתי לומר שחזרתי הביתה אף פעם לא היו לי מחשבות כאלה.

הי שירה נכון , למרות שהיו לך שלושה שבועות שלמים " להתרגל" לעניין זה עדיין היה קשה ברגע האמת וטבעי שזה כך. עכשיו תוכלי להתרכז בעצמך ובאך את יוצאת מזה. אפשר להגיד שהיום היה יום המבחן האמיתי ועמדת בו בגבורה ( אפרופו מבחנים...).אם את שואלת אותי , זה הרבה יותר בריא שאת לא גרה עם האקס שלך כי זה יוצר מתיחיות מיותרות וגורם לך לעסוק בספקולציות. " נצלי" את העובדה שאת עם ההורים עכשיו בכדי היתפנק ואיזה כיף שלא צריך לבשל, לכבס ולעשות את כל הסידורים המעצבנים האלה. שירה, גם אם יהיה משבר עכשיו זה בסדר ואולי אף רצוי. ברור שישנם דברים שצרכים לצאת החוצה והכי טוב להכות בברזל כשהוא חם. אני גאה בך על האומץ והנחישות לא לוותר ואת תשרדי את זה. אני פה תמיד שתדעי המון בהלחה בדרכך החדשה

אני אוהבת לבשל ולכבס ולנקות כשאני יודעת שהבית הוא שלי, שכל מה שאני עושה זה רק כי אני רוצה ורק בשבילי, לא נוח לי עם הטפילות הזו על ההורים שלי. אבא שלי רמז שהוא ירשום אותי לחדר כושר על חשבונו כי אני עוד לא עובדת (עליתי 15 קילו בגלל הדיכאון) ואני לא יכולה להרשות לעצמי, שזה נחמד מצד אחד ומצד שני משאיר אותי בעמדה של חוסר אונים. יש לי מזל אחד וזה שאני ישנה די טוב בלילה בגלל הכדורים ככה שאין מצב שאני בוכה עד לפנות בוקר, יש לי קצת דמעות כי עצוב לי ואז אני לוקחת נשימה עמוקה, אומרת לעצמי שעדיף ככה, שהפרידה הזו הייתה הכרח המציאות (למרות שהיא קרתה בזמן גרוע), מזכירה לעצמי שהכל זמני, ונרדמת תוך שתי דקות.