רציתי להתייעץ איתכם

לי יש אוסידי - חרדה חברתית. מרגע שהתגלה - התפקששו לי מקומות עבודה. פוטרתי ממקום שעבדתי בו הרבה ואח"כ פוטרתי לאחר תקופות קצרות יחסית ממקומות אחרים. עמדתי עכשיו לבקש לתבוע קצבת נכות מהביטוח הלאומי אולם קיבלתי הצעת עבודה מקרובי משפחה. אמנם קרובי המשפחה יודעים על הבעיה שלי, אבל אני עדיין מתלבטת מה עדיף - ללכת על העבודה או על הקצבה. תודה.

למודאגת היקרה זו שאלה לא פשוטה כלל, ולכן גם התשובה שאציע אינה "שחור או לבן": השאלה המרכזית היא באיזה מצב נפשי את נמצאת בזה הרגע? כלומר, לא הייתי ממליץ לנסות "בכוח" עוד מקום עבודה אם את מרגישה שזה מכביד על מצבך הבריאותי-נפשי... יכול להיות שזה זמן דוקא לטפל לעומק בבעייתך ע"י התייעצות/שיחות עם פסיכולוג/פסיכיאטר(לצד הקצבה), על מנת להתחזק ולצאת עם כוחות מחודשים לנסיון נוסף. אל תראי זאת בשום פנים כ'הרמת ידיים', אלא כשלב בו את מתמקדת בשורש העניין, לשיפור הרגשתך ולטובתך העתידית . עם זאת, את ורק את יודעת כמה כוחות נפש יש לך כדי לנסות שוב. אני יודע שזה ממש לא קל, אני עצמי עברתי צומת כזה בעברי. מצד שני: יתכן ואם תבחרי בקצבה, (ללא טיפול בבעייה), הבטחון עשוי לרדת.... לכן: אולי שילוב מתון -ולא מיידי בין טיפול כלשהו לעבודה מתאימה ( סוג העבודה מאוד חשוב גם כן לעניין) יכול לעזור במקרה שלך. כמובן שאם קרובי המשפחה שהציעו לך את העבודה מבינים תומכים ומקבלים אותך כפי שאת ובלי תנאי מיוחד, כדאי בהחלט לנסות. בינתיים תרגישי טוב, ואם תרצי-אשמח להמשיך לדבר... שבת שלום מאור

כשבעלי הכיר אותי לפני 5 שנים, הייתי אדם רגיל לחלוטין. טיפה ביישנית אבל מתפקדת ועובדת. מאז האוסידי מצבנו הכלכלי הלך והסתבך, ובחודש האחרון, בגלל שכבר אין לי אבטלה ואין לי כלום - חסמו אותנו בבנק. האמת - אני חוששת שבעלי ישבר לגמרי. הוא אדם טוב וחם, תומך בי כל הזמן וסופג, אבל המצב של חוסר הודאות שנוצר מלבין אצלו לא מעט שערות... אני ניסיתי אתמול להגיד לו שאני קצת חוששת שלא אעשה פאדיחות במקום העבודה החדש, אבל בעלי כבר איבד סבלנות והתחיל לכעוס, ואני בהחלט מבינה אותו. לפעמים אני חושבת שעדיף לי להתגרש ממנו על מנת לשחרר אותו לחופשי, שימצא לעצמו מישהי בריאה ויוריד מעליי את הנטל הנפשי, ביודעי את הנזק שאני גורמת לו. אבל הוא טוען שאוהב אותי ובריחה איננה הפתרון. יחד עם זה, הוא לא תמיד מסוגל להבין איך זה קורה שכל יום עבודה מבחינתי הוא כמו הר שאני אמורה להצליח לטפס עליו. אין לי ספק שמשפחתי תנסה לספק לי "נחיתה רכה" כמה שרק אפשר, ואני אבלע כמה שיותר "לניטין" על מנת שלא ירגישו עלי העובדים האחרים, שמכירים אותי מלפני שנים, שהשתניתי ואיבדתי בטחון. השאלה היא כמה זמן אחזיק מעמד, ולעזאזל, למה החרדות האלה לא עוזבות אותי לנפשי. ולחשוב שפעם הייתי חיילת מצטיינת, עובדת מצטיינת, מעולם לא חשבתי שתהיה לי בעיה בעבודה. אבל אכלתי אותה ונפלתי קרבן למחלה הארורה הזו. אגב, מאור, כמה אחוזי נכות נהוג לתת עבור הבעיה הזו ? זה די ישפיע על השקט של בעלי אם ידע שיש לי במקום משכורת לפחות הכנסה קבועה דמויית משכורת, ואני אפתור כבר את הבעיות שלי ע"י טיפול שורשי בבעיה. תודה.

היי לא ראיתי מה כתבו לך האחרים אך יש פורום אוסידי בתפוז אוליי תוכלי להיעזר בו. בברכה נילי

שלום לך מודאגת אם את שואלת אותי אז בהחלט עדיפה העבודה. קודם כל בגלל שביטוח לאומי עושה לך את המוות ומטרטר אותך באלף וועדות שונות עד שהם בכלל טורחים לתת לך משהו זעום אם בכלל . שנית, כי אני באמת מאמינה שכל עוד האדם יכול לעבוד ולהרוויח את כספו מבלי להיות תלוי בחסדי אחרים אז למה לא? ברור שיש מקרים שאין ברירה אבל לך יש יתרון כי תעבדי במשפחה והם מודעים לבעיה שזה יתרון עצום. את צריכה לקחת בחשבון שהועדות בביטוח לאומי לוקחות הרבה זמן ולעיתים צריך לרענן את הזכיות- האם את מכונה להשקיע כל כך הרבה אנרגיה? מה שלא תחליטי, שיהיה לך המון בהצלחה ונשמח לקבל עידכון

היי ההתלבטות רבה אבל היא מאוד רגשית וקשורה להערכה העצמית שלך והביטחון העצמי. מהבחינה העניינית אין סתירה בין תביעה של ביטוח לאומי ובין עבודה. ראשית ההליכים בביטוח הלאומי לוקחים הרבה מאוד זמן, כך שבכל מקרה אין מדובר על משהו מיידי. שנית, גם אם מקבלים קצבה מהביטוח הלאומי מותר לעבוד. כיוון שהם מעודדים עבודה מותר אפילו להרוויח עד גובה הקיצבה (בערך 1800 ש"ח), ועדיין לא מורידים את הקיצבה. כך שבסך הכל אין סתירה בין הדברים. הייתי מציע לך פתרון פוליטי. תגישי תביעה לבטוח לאומי כאלו אין באפשרותיך לעבוד, ומצד שני תעבדי כאלו לא הגשת תביעה לבטוח לאומי. כך תוכלי להתקדם ותראי איך הדברים יתפתחו. שבת שלום הידש

אני חושבת שעליך לעשות את מה שד"ר הידש מציע לך - מצד אחד להגיש תביעה לביטוח לאומי אבל מצד שני גם להתחיל לעבוד ולקבל טיפול מתאים. זה הפיתרן הכי מתאים והכי טוב עבורך!!! אם תגישי תביעה ולא תתחילי לעבוד, את תכנסי למעגל קסמים שקשה מאוד לצאת ממנו (אני אומרת את זה מתוך ניסיון מר) - בן אדם חייב לעבוד, במיוחד אם יש לו חרדות!!! רק כך אפשר להתגבר עליהן. אם לא תעבדי תכנסי למרה שחורה. תתבוססי בחרדות והן רק יגדלו. תצאי לעבוד, במיוחד כי במקום העבודה מודעים לבעיה שלך, ותוך כדי תקבלי טיפול שיעזור לך ולאט לאט תראי שהחרדות פוחתות לך. אם תמנעי מלעבוד זה רק יצור לך חרדות נוספות! אסור לאנשים עם חרדה לעבור "הצטמצמות"!!! זה מגביר את החרדות. אל תמנעי מעצמך דברים בגלל החרדה. זה כמו כדור שלג... אני מקווה שתצליחי להתגבר על החרדות ותצליחי בחיים בכלל! והכי חשוב - תפסיקי לדאוג :-))

למרות שאינני מכירה אתכם, אני מוכרחה פשוט להגיד לכם שאתם נפלאים, אחד אחד. במיוחד במצבים קשים בחיים, חשוב שיש עם מי להתייעץ ולאן לפנות בעת צרה. אין לכם מושג כמה אתם עוזרים לי ומחזקים אותי, ולא אשכח את זה לעולם. אני מאחלת גם לכם את כל הטוב שרק אפשר, ונשתמע בהקדם. מחר אני מתחילה לעבוד, אז ביי בינתיים ושבוע טוב לכווווווווולם !